לפעמים מתחשק לי פשוט לרוץ. לרוץ כל כך מהר, שאני אראה את הגוף
שלי משתרך כמה מטרים מאחורי, להישאר חשופה מכף נפש ועד ראש.
בלי כלום. ריק ממחשבות, מתחושות. רק להיות חלל מלא ברגש.
לפעמים מתחשק לי לרוץ ולבכות. לרוץ כל כך מהר עד שאני אפול,
יכאב לי ואני אבכה כמו ילדה קטנה. אז אני אזכר שאין תחושות
בריצה הזו, אתהפך על הגב, אסתכל לשמים ואבין כמה החיים יפים.
אני רוצה להעלם בתוך הכרית ובין קיפלי השמיכה, להשאר תקועה
בחלום. לבד. מוגנת. מחייכת. וכשאני חושבת על זה אני חולה מדי
בכדי לרוץ, לא פיזית אלא בראש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.