"הכל פה ורוד מדי", אמר רונן כשנכנס לחדר. "מה יש לך עם כל
הוורוד הזה?"
היא לא אמרה כלום. היא רק חייכה וניגשה למגירה שליד המיטה
והוציאה משם קונדומים. מלא קונדומים. בהתחלה רונן לא הבין מה
היא רוצה ממנו, ואפילו התחיל לחשוש שמא יש לה איזה פטיש חולני.
"תבחר", היא אמרה. רונן הסתכל על הקונדומים המרובים. היה שם כל
כך הרבה קונדומים שזה היה מטורף. כל סוג אפשרי שקיים: מחוספס,
דק, זוהר בחושך, כל סוגי הטעמים הקיימים ויותר. היה שם הכל,
הכל חוץ מהסוג הרגיל. אחרי שבחן את כולם לבסוף הצביע על אחד
ואמר שאת זה הוא רוצה. הוא הצביע על האקסטרה לארג'. היא לא
אמרה כלום. רק חייכה. רונן בעצם לא היה צריך את הגודל הזה
באמת. הוא גם הצטער על שבחר אותו בגלל שגם ככה עוד מעט היא
תראה את האמת. בגלל זה הקונדום החליק והוא גמר בפנים.

ככה זה בחיים. אנשים עושים טעויות שעליהם אחרים משלמים. הוא
בכלל לא ידע את השם של אם ילדיו. הוא אפילו לא ידע את השם של
ילדיו, שלא נדבר על הידיעה על קיומם. הוא לא ידע על התאומים
שנולדו בעקבות הבחירה שהוא עשה. הוא לא ידע שבגללו ילדה בת 16
נאלצה לעזוב את בית ספר רק בשביל לטפל בשני ילדים. הוא לא ידע
שמשפחתה גירשה אותה מהבית והיא גרה ברחוב במשך חודשיים. אחרי
חודשיים היא נכנסה לכלא. נכנסה על רצח.