00:49
מתחילה את המונולוג מחדש, אחרי שהאינטרנט שוב נדפק.
אני בחופש. קצת חופש.
אחרי שבועיים שאני צועקת על כולם.
כנראה שזה בגללך.
במקום להתעמת אני פשוט שותקת עוד יותר.

המחשבות שלי מלאות בפראג, צ'כים, טיסה ובירות.
אני לא יכולה להישאר כאן.
אתה שוב במסנג'ר.

ארבעה.
לארבעה בנים יש את הטלפון שלי כרגע.
וארבעתם התקשרו. מעוניינים.
עם אחד אני יוצאת.
לא רוצה אף אחד.

אתה עם החברה הרוסיה שלך.
מי בכלל צריך אותך?
אני חייבת להתרחק.

החיים שלי מלאים בסידורים.
כרטיסי טיסה, דרכונים.
לקנות שמפו.
רק שלא ישרוף בעיניים כשבוכים.
חדר כושר.
אולי אם אני אהיה רזה יותר אני אמצא אהבה.
כאילו שאהבה נמדדת בקילו.

שירים של אהבה.
רק אין לך מושג מה זה באמת אומר.
טוב שאני יודעת ועוד זוכרת,
יכולתי ללמד אותך.

0:57
לא מצליחה לכתוב. גם לא לישון.
בטח שלא חולמת חלומות.
הלוואי ויכולתי לנגן את הכל החוצה.
כמו שאתה יודע.

עדיף ככה. לא גמור.
מי יודע מה יהיה בעוד כמה ימים.
בפראג בגשם.

01:01 1.6.06