בובת חרסינה עליך היא חושבת
תוהה האם אתה גם חושב עליה
בביתה יושבת הבובה ושוב בוכה
שומעת את קולך ומתנפץ שוב ליבה.

הבובה מחייכת כי כך היא חונכה
לחייך גם כשכואב ורע
ואתה לא מבין למה אתמול היא בכתה
כשאתה רואה אותה היום מחייכת ושמחה.

על סוס את רואה אותו דוהר
אל האופק, אליה שוב חוזר
ואל ליבך הוא חדר עמוק
ושבר את חומותיו אבל מרחוק.

הבובה ממך מה היא ביקשה?
להיות שוב מאושרת? שוב שמחה?
היא יכולה למצוא אהבה, היא בדרך הנכונה,
רק תן לה ללכת שכבר לא תהיה שלך.

בלילה קר ובודד, האצבעות מחייגות,
מצפה לשמוע את קולך הענוג והמתוק
אתה שיכור גם היא קצת שתתה
היא מודיעה שהיא שונאת אותך.

אתה יודע שזה לא נכון, גם היא יודעת
אבל בפנים היא כבר שבורה כבר לא אותה בובה
הבובה מזילה עוד דמעה ואתה אותה תופס
אוסף לכלי ונשבר יחד איתה.

יושבת ורועדת על הרצפה, הבובה הקטנה שלך
מקופלת ובוכה, רק רוצה לצעוק ולברוח,
אליך, לתוכך, להעלם ולשכוח,
אבל אתה שוב שלה, לא של הבובה, של האהבה.

שוב רוצה להעלם, להיקבר ולשכוח,
ואתה בשלך משאיר אותה על אש קטנה,
הבובה כבר לא תבכה, היא כבר ילדה גדולה,
אבל את האהבה שלך היא עדיין רוצה.

על גבי הדפים היא רוצה שתדע,
על גבי הדפים היא אוהבת אותך,
על גבי הדפים היא שוב נשברת
על גבי הדפים היא עכשיו עוזבת.

חלום.