צבי סגל / חיוך פנימי |
בלי שיניים, בלי עיניים
רק שפתיים, מתוחות לצדדים
עם הזמן והקשיים
נוספו שיניים
ולפעמים גם פרצופים מוזרים
שהייתי עושה כשמצלמים
עכשיו, כשאני אתך
אני מחייך חיוך רחב
בלי שיניים, בלי פרצופים
אבל העיניים נשארו, דומעות
מצולקות מהעבר
רק שלא ייעלמו כדי,
כדי שלעולם לא אשכח.
השיר הזה מתאר אותי עד היום
למרות שהוא נכתב מזמן, אני עדיין לא שכחתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|