האמת, שפשוט התאמנו. הצבעוניות שלה היא דבר שלא רואים כל יום,
וחוץ מזה כשהייתי צריך קצת שקט היא לא עשתה לי דווקא ודי
השתתקה. אבל בכל זאת זה הרגיש קצת לוחץ, לא טבעי קצת, הרגשתי
שאני כבר לא מסוגל להרדם אם היא לא שם. והחברים שלי? הם טוענים
שאני "מכור אליה", אוי, נו באמת, מכור? על מה הם מדברים? אולי
קשה להם שאני איתה יותר מאשר איתם. הפעם, הם יצטרכו לסלוח לי,
זה לא שאני יכול לצאת איתם למועדונים.

בהתחלה השם שלה הפחיד אותי, אבל עם הזמן הבנתי שהוא אומר עליה
כמה היא איכותית. היא לא היתה מיוחדת או משהו, אבל, היא היתה
שלי ולי זה הספיק. האמת היא, שלמרות כל הסימנים, היה לי קשה
להודות בצורך שלי בה. הנורא מכל היה בלילות. היא לא ישנה איתי,
זה היה בלתי אפשרי, כי אני תפסתי את כל המיטה, הרי אני יכול
לישון רק על הגב. היא מצידה, התעקשה להישאר עד שאני אהיה "ממש
עייף". אבל בפועל, רק כשהיו לי דמעות בעיניים מרוב עייפות
נפרדתי ממנה ללילה טוב. בבקרים, היא כבר היתה אצלי כשהתעוררתי,
כאילו היא לא צריכה שעות שינה בכלל. כל בוקר, היתה מספרת לי
כמה "פקוק באיילון". איזה חוש הומור! כאילו שבמצבי אני אגיע
למחלף לה גארדיה. הרגשתי שאני חייב להחזיר לה בצורה כלשהי, אני
עוד לא יודע איך. הרבה פעמים היא גרמה לי להרגיש כל כך מאניאק,
שפשוט בהיתי בה עד שהיא סלחה לי, היא היתה יפה, יפה כמו בקי
גריפין, מדהימה כמו מורן אטיאס ואפילו סקסית כמו אנג'לינה
ג'ולי.

עם הזמן, הבנתי שאני לא יכול בלעדיה. היא ניצלה את זה, תפסה
אותי בביצים והפכה אותי לשפוט שלה. היא כל הזמן אמרה שאני לא
אמצא מישהי יותר מגוונת ממנה וכנראה שהיא צודקת, אבל אולי אני
באמת לא יכול יותר? למה את לא חושבת עלי? מה, אני לא נחשב?
בקשר, צריך שני אנשים, אבל לפרידה מספיק אחד! היא התחילה
להילחץ...

אתמול בלילה זה נגמר, קבעתי עם חבר שיבוא ונשחק שח מט. כשהוא
הגיע היא סירבה בכל תוקף שנשחק, היא הבינה שתשומת הלב לא תהיה
מרוכזת בה. החבר התחיל להתעצבן ואמר: "תראה, באתי בשביל שח, לא
בשביל סתם לבהות בכם. אל תבין לא נכון, היא אחלה, אבל אתה חייב
להתחיל להתייחס גם לסביבה". "הוא צודק", אמרתי לכיוונה, היא
התעצבנה והרימה את הקול: "שניים זה תמיד ביחד!" זהו, אני לא
מסוגל יותר, קמתי, התקרבתי אליה, התכופפתי, היא חשבה שאני
מתכופף לתת לה נשיקה אבל התכופפתי מאחוריה וניתקתי אותה
מהחשמל.

יש סיכוי, שאני לא אמצא עוד אחת כמו טושיבה, היא באמת היתה ממש
מגוונת ונהדרת, אבל בסך הכל טלויזיה. האמת? ספרים, רבותי
ספרים...