"אתה רוצה להגדיל בשקל תשעים?" שאלה אותי הקופאית.
אמרתי שכן. למה לא?
קיבלתי את הארוחה שלי והתיישבתי בשולחן שנראה פחות מלוכלך
מהשאר.
לדעתי, אחד הדברים הנעלים ביותר בלהיות אדם חופשי, זה העובדה
שאתה יכול ללכת למקדונלד'ס מתי שבא לך.
אנשים כמו צ'רצ'יל נלחמו כדי שאני אוכל לאכול את המק רויאל שלי
בשקט.
אני מאוד מעריך את זה.
בשולחן לידי היו כמה ילדים במסיבת יום-הולדת. מסביבם התרוצצו
כמה הורים מודאגים ("לא, וינסנט, אני לא חושבת שזה יהיה רעיון
טוב, לדחוף צ'יפס לאף שלך".)
שלא תבינו אותי לא נכון, אני בהחלט אוהב ילדים. אין לי שום דבר
נגד ילדים, הם יכולים להיות חמודים מאוד לפעמים. כשהם ישנים,
למשל.
מעניין איך זה בשר ילד בתוך מק רויאל.
גמרתי את הארוחה ויצאתי לרחוב.
מצאתי ילד קטן, גררתי אותו לדירה שלי, שם הרגתי אותו, בישלתי
אותו ואכלתי את בשרו.
היה טעים מאוד.

(רביעי 31.5.2006)