לילך גור / כלואה |
בתוך גיל הביניים הזה
הכל מתכהה.
העבודה, הילדה שעוד תגיע,
כל האהבה הזו דולפת הלאה
למקום בו אין יותר נחמה.
על כל הטעויות אני משלמת,
שבע שנים דלות עכשיו.
פרוטה לפרוטה אני אוספת
אולי נצליח לקנות לה תשובה.
אולי תצליח לצאת ממעגל הבטלה.
אולי אצליח להניק בניחותא
בלי אף טיפה שתתבזבז על לחיה.
רוצה לישון
לנוח מהכל.
זה שוב הפחד,
שחובק אותי עכשיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|