שונאת אותו כל כך...
שונאת אותו עד כדי כך שמתי שאני רואה אותו בא לי לבוא לקחת
סכין ולדקור לו את זה בלב, כמו שהוא עשה לי אלפי פעמים.
שונאת את האופי שלו, את היופי שלו ובכלל את זה שהוא נמצא פה,
בעולם הזה, בעולם הזה שיצר אותו.
שונאת שהוא משיג כל מה שהוא רוצה רק בהנד עפעף.

כל הסיפור הזה התחיל בעצם לפני המון שנים בגן.
אז הייתי קטנה ורציתי אותו בתור ידיד היינו חברים, וכבר אז האש
בתוך ליבי התחילה לבעור.
השנאה הייתה כל כך קטנה שאפילו לא הרגשתי בה, היא לא הפריעה
לי.
לאט לאט עם השנים השנאה גברה וגברה, וככה גם הקנאה.
יותר ויותר התחלתי לשנוא אותו, השנאה אכלה אותי מבפנים.
התחלתי להתרחק ממנו וכך התחלתי להיות יותר ויותר רגועה. ואז
הוא בא ומשך אותי חזרה אליו כאילו יש לו כוח מיוחד כזה לגרום
לאנשים ששונאים אותו לחזור אליו.

תמיד טענתי ואני עדיין טוענת שיש לו כוח כזה, לגרום לכל האנשים
ששונאים אותו, את כל אלה שלא רוצים קשר איתו, שמרכלים עליו אין
סוף,  לחזור להיות חברים שלו.
לגרום להם לרצות לסחוב לו את התיק, לפרוס לו שטיח אדום ולהתקשר
אליו נון סטופ.
להגיד לו את הסודות הכי כמוסים שלהם למרות שהם יודעים שהוא לא
ישמור עליהם.
אבל עדיין ליפול ב"קסם" הזה שלו, בכישוף שהוא עושה כל פעם מחדש
ופשוט ליפול בזה.

שונאת אותו כל כך...
שונאת אותו עד כדי כך שמתי שאני רואה אותו בא לי לבוא לקחת
סכין ולדקור לו את זה בלב, כמו שהוא עשה לי אלפי פעמים.
שונאת את האופי שלו, את היופי שלו ובכלל את זה שהוא נמצא פה,
בעולם הזה, בעולם הזה שיצר אותו.
שונאת שהוא משיג כל מה שהוא רוצה רק בהנד עפעף.

חזרתי אליו כמו ילדה טיפשה, הולכת אחריו אחרי ששנאתי אותו כל
כך.
האמנתי שהוא השתנה, באמת שהאמנתי.
הוא היה כל כך נחמד, הציע לי כל כך הרבה דברים, גילה לי כל כך
הרבה עולמות חדשים והזמין אותי לכל כך הרבה מקומות.
הכרתי אנשים חדשים, יצאתי יותר, אבל אז הוא חזר להיות הוא כמו
שהוא, בלי המסיכה שהוא תמיד לובש כדי להשיג את מה שהוא רוצה.

יש לו את המסיכה הזאת, את המסכה הוא לובש כשהוא רוצה חברים
"חדשים". יש לו כמה מסכות.
אחת זה מתי שהוא רוצה בנות, בנות שיהיו חברות שלו, שהוא ינצל
אותם, את תמימותם ואז יזרוק אותם.
מסכה אחרת שלו זו המסכה שהוא משתמש כדי להכיר חברים בתור
ידידים, הוא מתחיל להיות נחמד ומתחיל "לאהוב" כל דבר שהם
אוהבים.
מסכה אחרת שלו זו המסכה שהוא השתמש בה עליי, המסכה שהוא לובש
המסכה שגורמת לו "להשתנות"
להשתנות, עלק...
לכמה זמן? אני נותנת לזה חודש מקסימום חודש וחצי.
ואז הוא מתחיל לעזוב אותך, לאט לאט את מאבדת אותו נהיית הרשת
ביטחון שלו, מתי שהחבר השני שלו, החבר החדש שלו, כבר מפסיק
לעניין אותו, אחרי שהוא עשה לו כמו שהוא עשה לך, הוא חוזר אליך
ואת שאת כבר מתכננת מה לעשות לו את מתקפלת בגלל שהוא אז לובש
את המסכה החדשה...
מסכת ה"תמימות"
הוא אומר לך שמותר לו שיהיו לו חברים חדשים, והוא יודע שזה לא
העניין, אלא שהעניין זה זה שהוא נטש אותך, נטש אותך לגמרי ולא
דיבר איתך מילה, לא גילה לך המון סודות שלו והפסיק לקחת אותך
לצד אלא לקח אותו, את החבר החדש שלו.
ככה הוא עושה, מגדיל לו את המעגל החברים שלו.
ולא יודע שכולם שם שונאים אותו.

זהו, הוא עזב אותי ראה מישהו אחר יותר מעניין, המון זמן לא
שמעתי ממנו, ומתי ששמעתי ממנו זה היה רק ללכת איתו למקומות.
הלב שלי עוד פעם כאב ואני עוד פעם שנאתי אותו...
ואז הוא בא ואני חזרתי ואז זה היה ככה כל כך הרבה פעמים.

שששששששששששווווווווונאת אותו שונאת שונאת שונאת!
מקווה שהוא ימות מוות מלא יסורים, כל כך כואב שהוא כבר יתחנן
למות!
יתחנן!
אם הוא יבוא אליי שסכין תהיה בידי אני אתקע לו את זה בלב.
האמת היא שקודם כל אני אגיד לו כל מה שאני חושבת עליו ואז אתן
לו מכות.

"אני שונאת אותך שונאת אותך יא חתיכת מנייק בן זונה! שונאאאת!"
אני אצרח עליו ואז הדמעות ירדו לי על הלחיים.
"שונאת אותך! שונאת איך שאתה משיג כל אחד שאתה רוצה! שונאת
שאני כל הזמן רק חושבת עליך! שונאת שאני מקנאה בך! שונאת שאתה
יכול לגרום לי לחזור אליך! שונאת אותך שונאת!"
ואז אני אתחיל לתת לו סטירות כל כך חזקות שהיד שלי תרצה
ליפול.
אני אגיד לו כל מה שאני חושבת עליו, למה אני שונאת אותו מה הוא
עשה לי שאני שונאת אותו, אני אגיד לו הכל, פשוט הכל.
והוא יהיה שם וישמע כל דבר שאני אגיד לו, ויהיה לו כל כך
איכפת!
ואז אני אתבונן בסכין ואתקע לו את בלב.
ואתפלל שהוא לא ימות ואז הוא יצרח מרוב כאב ויבכה מרוב צער
ואני אני אצחק.
אני אקח את הפחית קולה שתהיה לי ביד ואשפוך לו את זה על הראש,
אשפיל אותו כל כך!
אקח את הסכין ואחתוך אותו בכל גופו!

שונאת אותו שונאת!

השנאה אוכלת אותי מבפנים.
ועכשיו, עכשיו אני כלום... רק שנאה יש לי.

שונאת אותו כל כך...
שונאת אותו עד כדי כך שמתי שאני רואה אותו בא לי לבוא לקחת
סכין ולדקור לו את זה בלב, כמו שהוא עשה לי  אלפי פעמים.
שונאת את האופי שלו, את היופי שלו ובכלל את זה שהוא נמצא פה,
בעולם הזה, בעולם הזה שיצר אותו.
שונאת שהוא משיג כל מה שהוא רוצה רק בהנד עפעף.