סיפור בהמשכים על המתרחש במרתף בית המלון בטבריה.

לירן הערס נשען על מכסה מתכת של פחית נס קפה קטן וינק שאיפה
גדולה מבדל הסיגרייה הבוער.
לולאות עשן פרחו אל על והתפגגו בהדרגה בחדר הניקיון של בית
המלון.
"הלילה", צפצף לירן, "יש מסיבה. המודיעין מסר שיש בלילה מסיבת
סטודנטים, סוף שנה. יהיה אוכל טוב, אלכוהול וגם סמים קלים."
נקודת האור הכתומה של הסיגרייה כבתה ולירן הזניק אותה הישר
לשלולית מים סמוכה. את שארית העשן שרק לחלל האוויר.
"בתשע וחצי בערב, אני רוצה לראות את כולכם פה, גם אותך ששון",
פקד לירן על חבריו וכולם בלי לצייץ הנהנו בראשם.

החדר שבו גרים לירן ובת זוגו, פרידה, בעל חלון ענקי עם נוף
הנושק לים ועם בריזה גם בשעות הצהריים החמות ביותר.
בפינת החדר ניצבה קופסת קרטון קטנטנה ומעל ראי עגול וזעיר. זה
היה הטואלט של פרידה, שם היא נוהגת להתגנדר לכבוד אהובה.
קירות החדר עוטרו בבדים שונים ורכים כדי להשרות אווירה של
סטלבט, ומעיים של בובה היו לפוף רך ונעים.
שארית שעווה שמצא באחד החדרים עוצבה לנרות דקיקים וארוכים
שפוזרו על הרצפה.
מעבר לכך שהחדר של לירן ופרידה נחשב לחדר הכי שווה בגלל העיצוב
ובעיקר בגלל המיקום, בצמוד לחדר יש מקלחון ושירותים פרטיים.
אמנם יש רק ראש מברז אחד והמים בחורף תמיד קרים מאוד, אבל כזוג
שעיר במיוחד זה לא מטריד אותם.
שאר החבר'ה מסתפקים בחורים שחורים. במקרה הטוב.

"פרידוש, זזתי", צפצף לירן מדלת הכניסה, "אל תחכי לי אני חוזר
מאוחר". פרידה, שבאותו רגע הסירה את האיפור מהפנים, ביקשה
מאהובה שיביא לה ליפסטיק, "עדיף ליפגלוס ורדרד".
לירן שיחק עם שפמו. "אין בעיה, כפרה. יאללה, הייתי".

בפרק הבא:
מסיבת סוף השנה של הסטודנטים, לירן והחבר'ה משתכרים.
סבא נחום בא לביקור ופרידה מגלה סוד ששמרה בבטן.