שיח זה, פרחים רבים לו. מעטרים הם
את גבעוליו הירוקים והגבוהים,
שמן האדמה החונקת כמו פורצים.
כל פרח, אדום כמו דם, וענוג כמשי.
כל פרח, כמו פריחה של אש. היא
דקרה את אצבעה בקוץ המר,
כדי לתת חיים בכלאה הצר.
היום היא בדד יושבת, בלי אח, בלי רע.
יושבת עם בתה הקטנה.
חוסר הודאות אותה משגע,
רוצה לדעת מה תלד השעה.
כי בקרוב אל החופש תצא,
אות הקלון באופייה טבוע.
אם תרצה או לא תרצה,
את ימיה בחרפה תחייה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|