הילדה,
כבר לא פייה,
נאחזת, בעודה לשרביט המלובן נושקת.
"הס", לי אומרת
"הקסם חודר אם שורר השקט"
אז כך בדממה אני מיישר הדורים
הפייה,
כמו ילדה,
מוסכת צמותיה בסיד ומלט
"ילדה", אני מסביר לה בעצב,
ההילה מעורך דעכה
הברק בעינייך שב לאדמה
האישה, כמו עץ חסר אחיזה,
חולבת את רוחה עם מלחם וחבל
בעיניים פקוחות מחפשת שלווה נסתרת
בממלכת יומה היא חסרת אדמה
בחומץ נפשה נפרמת
יופייה, נאכל עם מנוסה,
ילדותה, כבר שנים, גנוזה בחלומה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.