כל מכתבי האהבה שכתבתי לו
אינם שווים דבר.
כל הרמזים שיכולתי לתת לו
אינם ברורים לו כלל.
כל המילים שיכולתי לומר לפניו
נמחקו,
ולבסוף, שתקתי כמו טיפשה.

ידיו הן אלו שמניעות אותי להרגיש,
ועיניו הן אלו שמדברות אלי,
אך קולו אינו נשמע.
לפתע דמעה מופיעה על לחייו,
אני מביטה, ממצמצת,
והוא נעלם.

כל שירי נשמעים כקלישאות,
והכל בעצם היה למענו.
אני שוכבת על המיטה,
חושבת, עד מתי אפשר.
וכמה עוד אוכל למשוך את זה כך,
איך אוכל להבהיר לו
את כל מה שאני מרגישה כלפיו?

ידיו הן אלו שמניעות אותי להרגיש,
ועיניו הן אלו שמדברות אלי
אך קולו אינו נשמע.
לפתע דמעה מופיעה על לחייו,
אני מביטה, ממצמצת,
והוא נעלם.

מופיע לי בכל חלום,
ונושק לשפתיי כשאני ישנה.
גורם לי לצרוח כשאני אמורה לשתוק,
עושה בי פלאים, נותן לי כוח ואנרגיה.
ואז מתגלה לעיניי שבגבו ישנן כנפיים
"אני צריך לעוף עכשיו..." הוא לחש,
הוא דיבר סוף סוף,
אבל כנראה שמדובר בפרידה.
בעיניי צף לו ים של דמעות.
"אבל אני אחזור..." הוא לחש יותר בקול,
חייכתי אליו והינהנתי,
למרות ששנינו יודעים
שזה לא נכון.

אולי כן.
הוא יחזור.
אבל הוא תמיד ישאר
במחשבותי.