השקיעה באה כמכת ברק,
עם רדת הערב,
ויהי לילה,
הכוכבים כבו,
והנה יום.
אך השמש לא זרחה
ותהי אפלה, חושך מצרים.
כך הייתה נתונה
בעידן החושך.
אף לא אחד שאל עליה,
אף לא אחד חיפש אחריה,
מכל לב נשכחה.
אך לפתע פתאום,
כמו באגדות,
קיבלה נשיקה קסומה.
האוויר התמלא ריחן של לילך וורד,
שם בין שיחי הורדים והלילך
חגגה במחול קדום
את שובו של האור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.