בדרך הפתלתלה
עוד אצעד, אצעד;
אך לא היום.
אופתע מהדמעה
אחבק את הכרית
(אך את מי אדמיין?)
התוגה עמי תסעד; את לבי
והזיכרונות המרים יעטפוני
כל כך חזק,
ועם זאת - עוד נושמת.
וכמו מין חפץ
מוזר
ושכוח מכל לב
אשכב חסרת ניע
חסרת משמעות
ולבי האומלל
כבר סופית קפא ונסגר בין ברזלים
לא שרד, הקט, את מתקפותיכם |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.