הם נוסעים לאירוע, חברים מתחתנים, אי-שם במושב בשרון.
היא תהיה מאופקת, כהרגלה כשהיא לידו, הוא כהרגלו - יהיה יבש
כמו צנון.
זה יהיה כמו אחד מאותם ערבים, היא תשב לצידו, הוא יטפטף לה
טיפות דיכאון.
אחר-כך יריח מפלירט צמוד, עם כוסית של יין אדום.
לא יסתיר אדישות על פניו, גם כשהיא תקום ותיגש לרקוד,
כך וכך בסוף הערב מה שעתיד לעמוד, בעזרתה בוודאי יעמוד.
השריון היבש בכל זאת נסדק, כשרקדה בצורה קצת צמודה,
"מאיפה הוא מוכר לי כל-כך? כנראה שהוא בן משפחה".
כל הערב נזנח, נעזב בגפו, לדבר אל כוס של זכוכית,
"מה קרה? איך פתאום התהפכה? היא בדרך כלל צייתנית".
רק בסוף כשכולם כבר הלכו, התיישבה, להפריע לפלירט.
"אז איך? נהנית? עשה רושם שכן, הוא גבוה ממני בראש.
וראיתי ניצוץ ביניכם, את אוהבת גבוהים, יש לי איזו סיבה
לחשוש"?
נסעו חזרה, הוא צעק והיין איתו,
מעך את ההגה, ילל ורטן, לא לקח אותה לביתו.
מכונית דוהרת, ילדה עייפה ונהג מקנאה - מטורף,
כשהגיעו, עצר בחזקה והכביש שמתחת נשרף.
הוא סובב פרצופו, מתעלם, היא ירדה לבדה אל ביתה.
וחיוך של מיליון דולר, ליווה אותה עד המיטה.

היא - נשמה טובה וקרנבל של שמחת חיים. היום נשואה לזה שרקד
איתה קצת צמוד באותו הערב, אי שם במושב בשרון.