אני חושב שהתאהבתי,
אך בטוח מתי.

אני חייל פצוע,
באמצע הקרב.

אני רגש כואב,
שעולה בזמנים,
בלתי צפויים.

אני הספד למכריי,
שלא יבכו עליי.

אני דמעות של גשם,
שמשפיעות עליי.

אני מצפן מקולקל,
בלי הצפון והדרום.

אני חולה נפשית,
וגם בראש.

מחשב במחשבון,
את סיכויי לחיות.

אני חותך את הדממה,
עם זעקה רמה.

אני רואה את החושך,
בחלקיקים של אובך.

רוצה להתפרק,
במקום להינזק.

משחק עם עצמי,
כי את, אינך, פה לידי.

רוצה אותך יותר ממני.
רוצה אותך, כי בך התאהבתי.

נמצא בדילמה רצינית,
אך אני יודע שאת היא התפנית.

חושב על חרוז יום יום,
ואיתך נמצא אני בכל מקום.

את מופיעה בכל שיריי,
בלי לדעת עליי.

אני נמצא בכל שירייך,
בלי לדעת עלייך.

אז לאן אנו ממשיכים עכשיו?
לדף הבא? או לחיים הבאים?

הרגש שעולה, עולה במעלה ההר,
וההר שנקרע, איתו אני אפגע.

האהבה גוססת, בכל שנייה עוברת.
האהבה גוססת, כמו מישהי דוממת,
ששותקת על מישהו מת.