[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יצחק-צחי מלמד
/
בית קפה

חבול בגופי ישבתי לבדי בחברת הלפטופ בבית קפה תל אביבי, בפינה
ישבה בחורה בפנים נוגעות ללב, ובשיער ארוך פזור. החבר שלה מזה
שלuש שנים, סטודנט לקולנוע, ששיחק איתה בon-off, לא הגיע
לפגישה. היא הביטה בשטרות הכסף, שהיו נתונים בארנק הסינתטי
שלה. שלתה מתוכם את הסכום, והמתינה לעודף מהטיפ.
בבהילות לקחתי מדסק המלצרים את הדף הראשון שהזדמן לי, ורשמתי
לה הזמנה להצטרף. היא פתחה אותו, הפכה שוב ושוב מביטה.
עדיין אוחזת את הדף בידה, קמה כשהטלפון צלצל. הקול שלו נשמע
מעוות, והיא לא שמעה אותו אומר: "זה נגמר".
המלצרים הראו לה מה כתוב היה בדף ששלחתי, היא חייכה כלפיי,
הפטירה דבר מה, ונעלמה מעבר לכתפי.
לא הרגשתי כאב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני לא מבין למה
אנשים מפחדים
להזדהות?



אינקוגניטו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/7/06 5:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יצחק-צחי מלמד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה