כה הלם בי לבבי
תארת לי את יום איבי
מושלך כך בתוך שדה
זוחל על קוצים על רגבים אדדה

מדי פעם אדקר
והכאב חד, עד נשמתי יזדקר
אגנח ואתיפח על מר גורלי
אכעס, מה עוד צפוי לי?

ולבבי שפע דימיון
לי ידמה בחביון
ויראני מראות זוועה
עד שנשמתי כמעט נעתקה

חכם הלב הוא
במחשך יתעתעני בתוהו
ממנוחה אחרי עמל לא יתן
"אנה חוסה תנומה לי תתן"

וירדפני בהזיותיו
בשדות אבניו וקוציו
נפלתי שדוד כוחות
פשו מני גבורות

שותת דם שרוט עד לשד עצמות
נותרתי מצפה לרחמי אל תעצומות
עלי שמשו תזרח
ונפשי הנכאה תחדל מהאנח