יום אפור שמיים זעמו
צילצול טלפון והידיים נרעדו
קול רועד חתם לנו גזרה
הרעיל למוות אהבה שהתעייפה

צינה חסרת כל גבול
כוס יגון ויסורים ירדו במבול
רוחות המדבר הקפיאו דמאות
עננים של רע הביאו הרוחות

העולם חרב נשארה רק מערה
"אנה שימרי עלי מהסערה"
עד יעבור הזעם שם לשקוע בשינה
שינה טרופה מרפא מתוקה

בחדש מכל הבקרים
קרני השמש שוב האירו פנים
יבשות הלחיים הלב מתרפא
לבעור שוב בנכון לבעור שוב הוא רוצה

נותרה רק תהיה
לאן הלכו יחדיו הדאגה והחיבה
ומדוע אין יותר מילים יפות?
אשר הפכו להומור שחור להברות דוחות

שפתיים מתוקות
הפסיקו להיות מזמינות
ועיניים נוצצות
איבדו את צבען לאפורות

רק זכרון זכרוני
לא תיקח את מה ששלי
לא יתן לשכוח דבר אחד
מה שמת ביום אפור יחיה אי שם לעד

הלב יחפש שוב אהבה
אך לעולם לא יבטל את מה שהיה