ארבע גברים ישראלים ישבו בשולחן לידי. כשרק נכנסתי ישר זיהיתי
שהם ישראלים. בטח איזה טיול של וועד עובדים.
דיברו על זונות. לא על סתם זונות, אלא על זזזונות, זזזונה,
הזזדיינו.

למורה שלי ללשון בכיתה יוד הייה חוק מצחיק, חוק צבע המסטיק.
היינו יכולים ללעוס מסטיק, אבל אם היא הייתה מצליחה לראות מה
הצבע שלו כשהוא נטחן לנו בפה היינו מקבלים עונש.
אני לעסתי בזוקה. "וורוד! תיגשי אלי בסוף השיעור".
קיבלתי לבחור מילה, ולהרצות עליה לפני הכיתה בשיעור הבא.
נורא רציתי להרצות על המילה "זונה" אבל התביישתי. בסוף הרציתי
על הקשר שבין "מעוז" ל"מחוז". היה נורא משעמם. אפילו אני
פיהקתי.

הגעתי לאמסטרם בענייני עבודה. ג'רום הוא מנכ"ל של חברה שמייצרת
ומשווקת ציוד משרדי מיוחד, שדכנים בצורת צפרדעים, מחוררים
מינאטוריים וכאלה. בגדול מדובר בחיקויים של החברות האיכותיות,
הייצור נעשה בפועל בסין מפלסטיק זול, אבל הכסף טוב, ותמיד
נשארים מעודכנים בטרנדים האחרונים. עשיתי אצלו סטאז' אחרי
המאסטר, והוא רצה שאשאר לעבוד אצלו באופן קבוע.
אחרי שנכנסתי להריון לא התחשק לי להישאר לבד בהולנד הקרה
וחזרתי לארץ. ג'רום הציע לי להמשיך לעצב בשבילו דרך האימייל
והסקייפ, ואני הסכמתי.

פעם בשנה יש סופ"ש כיף לכל עובדי החברה - 27 איש סה"כ, מתוכם 3
נשים. ואז הוא מתחלק איתי חצי חצי בכרטיס טיסה.
השנה החלטתי להגיע יומיים לפני, ולבלות את היומולדת 30 שלי
באמסטרדם.

בצבא שירתתי בתור סמב"צית בבסיס חיל האויר. חיילת שמנמנה
ומחוצ'קנת. את בתולי איבדתי במגורי השומרים עם אחד הטבחים.
קראו לו צחי וגם הוא היה שמנמן ומחוצ'קן. השתכרנו מיין פטישים
ועשינו את זה. לא שזאת הייתה איזה אהבה גדולה, להיפך, אבל באמת
שלא ציפיתי שלמחרת כל הבסיס ידע מזה, ושאני אהפוך לזונה של
הבסיס, על בסיס מגע מיני חד פעמי עם בחור אחד.

קבוצת הגברים לידי התחילו ללוות את סיפורי ליל אמש בתנועות
ידיים ושירבובי לשון, ובשלב הזה החלטתי לצאת ולחפש משהו לעשן.
נכנסתי לקופי שופ מעוצב בצורת מערה עם פטריות צבעוניות.
התיישבתי על הבר והתחלתי להיאבק עם התפריט, מה אתה ממליץ שאלתי
את הברמן שנראה בעיצומו של גיל ההתבגרות. הוא זרק לעברי שקית
פלסטיק קטנה וגבה עליה 10 יורו. אחרי טיפ של חמישה יורו הוא גם
גילגל בשבילי 3 ג'ויינטים.
התיישבתי בפינה על פטרייה סגולה והתחלתי לעשן. המוזיקה השתנתה
באופן חד ממוזיקת טראנס פסיכודלי, לאייבי רוד.
זרקתי מבט לבר וראיתי שהבר מן המחוצ'קן התחלף בבלונדינית רזה
עם פטמות זקורות במיוחד. לקחתי עוד שאכטה ונשענתי לאחור.

כשהשתחררתי נסעתי כמו כולם להודו. איכשהו נתקעתי 3 חודשים
בוואראנסי, ועסקתי בפעילות מינית. חיפשתי את עצמי. אבל עכשיו
אני יודעת שפשוט חיפשתי אהבה. מה שמפתיע זה שלא מצאתי אף מחלת
מין. הדבר הראשון שעשיתי אחרי שנחתתי בארץ, עוד לפני שהתקלחתי
היה ללכת לדודה וורה, שהייתה רופאה כללית במאוחדת, שתעשה לי
בדיקת דם.

הרגשתי זרמים חמים בקצות האצבעות, ואת הדופק עולה. היה לי חם
מבפנים וקר מבחוץ. הפטרייה שלי התחיל להבהב בכחול, וזה היה
נראה לי כמו סימן לצאת החוצה. התחפרתי בתוך המעיל שלי ליפפתי
את הצעיף מסביב לפרצוף ויצאתי. מסתבר שהעברתי כמה שעות על
הפטרייה כי בחוץ כבר היה חשוך.
נתתי לזרם האנשים לסחוף אותי ברחובות. אחרי שני גשרים פגשתי
שוב הרבעייה הישראלית, והחלטתי לעקוב אחריהם.

הייתי כמה פעמים ברחוב החלונות האדומים הראשי ביום. זונות
מזדקנות נפולות חזה הציגו את הסחורה מול העוברים והשבים אמהות
רכובות על אופניים אם ילד במושב אחורי ותינוקת בסלסלה קדמית,
קבוצות של יפנים מתלבטים אם לצלם או לא, חבורות נערים שמצביעים
וצוחקים. שום דבר שהיה נראה לי אטרקטיבי או מעניין. מסתר
שבלילה הסצנה משתנה לחלוטין. הרגשתי קצת מטומטמת לא לדעת את
זה. מהר מאוד איבדתי את הרבעייה ומצאתי את עצמי מסתובבת לבד
בין חבורות של גברים, שדיים וישבנים מציצים מאחורי זגוגיות מה
שחשבתי שהוא שני רחובות הפך למבוך אינסופי של סימטאות, חצרות
פנימיות, קומות קרקע וחדרי מדרגות.
בחורות זהובות שיער, יפיפיות אסייתיות, אלילות שחורות, חייכו
אלי, קרצו אלי, ליקקו שפתיים, קראו לי להיכנס.  

נרשמתי ללימודים ברוטרדם. תקופה נחמדה. הליברליות ההולנדיות
התיישבה עלי בול. וגם ג'יו, בן של דיפלומט סיני שפגשתי בתור
לבית אנה פרנק. הוא היה בן 17 אבל מתוק להחריד. את השנתיים
האחרונות לשהותי בהולנד בילינו ביחד.

הכל היה מעורפל, נשימת האנשים שהתעבתה בקור הלילי, עשן
הסיגריות, התודעה שלי.
הייתה לי זקפה. ולא יכולתי לעמוד בזה יותר. ג'ינג'ית ירוקת
עיניים חייכה אלי. נפנתי מולה בשטר של חמישים והיא פתחה את
הדלת.

ג'יו התייחס אלי כמו אל אלה, תמיד היה מבקש רשות לשבת, לקום,
להתפשט, להתלבש ולמפגשים שלנו היה מגיע תמיד עם איזה מתנה.
טבעת זהב, חייל מפלסטיק או כרטיס להופעה. כשהייתי אומרת לו
לבוא, הייה בא, וכשאמרתי לו ללכת תמיד הלך. בגיל 19 הגיע זמנו
לעזוב. שלחו אותו ללמוד כלכלה בצרפת. כעבור חודשיים כבר הייתי
על מטוס בדרך הבייתה, ומייד כשנחתתי נסעתי לוורה, היא טיפלה
בהכל, בהפניות, באולטרסאונד ובוועדה.

הג'ינג'ית התחילה לקלף ממני את הצעיף שהשאיר רק את העיניים
חשופות. כשראתה את פני נרתעה לרגע, ומייד שלפתי עוד שטר.
היא המשיכה להפשיט אותי ונתנה לי להפשיט אותה.

בבוקר התעוררתי עירומה לרעש של מים זורמים. התעטפתי בשמיכה
וניגשתי לחדר האמבטייה. במקלחון עמד ג'רום וחייך אלי. "בוקר
טוב נסיכה, איזה ברז דפקת לי אתמול בערב, חזרת אחרי שתיים",
"המ.. כן, אני לא זוכרת הרבה.. כנראה עישנתי יותר מידי, אני
כבר לא רגילה לחומר שלכם". "התחלתי לדאוג". "בוא נרד לאכול,
אני גוועת."

בארץ אני עובדת בתור מורה לטכנולוגיה בחטיבת ביניים.
ומשלימה הכנסה אצל ג'רום ובחוגי בית יצירתיים, קרמיקה, פימו
וכאלה. לומדים לעשות פרח, לעשות חתול, שלט לבית.
אחד התלמידים בכיתה ט' מאוהב בי כבר שנתיים. מצייר לי לבבות על
המבחנים, מחכה לי תמיד עם שאלות בסוף השיעור. ילד חמוד. לא
נמאס לו אפילו ששאר הילדים צוחקים עליו. אמרתי לו שכשייסים את
הבגרויות נדבר, אז הוא פנה לרכזת לברר איך אפשר לעשות את
הבגרויות במסלול מזורז. בנתיים באמת הצליח לעשות את הבגרות
בלשון שנה לפני כולם.

בחדר האוכל שוב ישבו מאחורינו 3 מתוך 4 הישראלים. דיברו על
זזזזונות. על השרמוטה שיצאה מהחלון של הג'ינג'ית. כן אה, איזה
כוסית הג'ינג'ית, מה נראה לך, לקוחה? בטח לקוחה, אחרת למה
הוילון היה סגור? ואללה, תאמין לי, חבל שלא השאירו פתוח.