[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יאיר הראל
/
שתי פרידות

-אחי, יש פה חסה איפשהו?
-מה זה? מי אמר את זה?
-אני.
-מי זה אני? איפה אתה?
-כאן למטה.
-אתה?!
-כן.
-א... אבל אתה צב!
-נו...
-אז... איך זה... איך אתה מדבר?
-כמו שאתה מדבר.
-אבל אתה צב!
-נראה לי שכבר הבנו את זה.
-אז איך אתה מדבר? צבים לא מדברים! אתה לא יכול לדבר!
-טוב אחי, אני לא יכול לדבר. אתה חולם, סבבה? אתה יכול בבקשה
רק להגיד לי אם יש פה חסה באזור?
-אני בשוק... צב מדבר... איזה קטע. איך אתה מדבר?
-תקשיב, אתה מתחיל לעצבן אותי. אני מדבר כי אני מדבר. כי ככה
אני. אוקיי? ותפסיק לבהות בי כאילו אני איזה חיזר. אתה דורש
איזה כאפה עם ההבעה הזאת.
-טוב, סליחה. אתה פשוט הצב הראשון שאני...
-כן, זאת הפעם הראשונה שאתה רואה צב מדבר, הבנתי את זה.
-יש עוד צבים כמוך?
-כן, הרבה. אבל לא מדברים. אני היחיד שיודע לדבר.
-היחיד? בעולם?
-כן. רק אני.
-לא יכול להיות שאתה היחיד... אם אתה מצליח לדבר, בטוח יש עוד
איזה כמה מוכשרים לא?
-ממש לא, אחי...
-אבל... איך זה יכול להיות שרק צב אחד בכל ה...
-מקודם אמרת שצבים לא מדברים, ועכשיו מה? אתה בא לומר לי שיש
עוד כמה חוץ ממני? אתה תספר לי אם אני היחיד או לא? אז ראית צב
מדבר, אז מה?
-טוב, למה אתה מתעצבן כל-כך?
-כי אתה מעצבן. בן כמה אתה בכלל?
-אני?
-לא, אני.
-אני... בן ארבע. וחצי.
-צוציק בן ארבע וחצי. פעור...
-למה בן כמה אתה?
-עוד שבועיים יש לי יומולדת.
-מזל-טוב. בן כמה?
-מאתיים ושש.
-מה?! מה מאתיים ושש? אתה חי יותר ממאתיים שנה?
-שמע, אני מהשורדים.
-פפפששש... חתיכת חיים, הא? אבל רגע... לימדו אותי שלפי המספר
ריבועים על השריון של הצב אפשר לדעת בן כמה הוא. ולך יש...
שתיים, ארבע, שש... שמונה-עשרה ריבועים.
-איזה פוץ... שמע, דבר ראשון זה לא ריבועים, זה משושים. חוץ
מזה אני מקרה מיוחד.
-מה הכוונה?
-תראה, אני לא יודע מה הגננת סיפרה לך, אבל זה לא מדויק. זה לא
שכל שנה אני מצמיח איזה משושה על הגב. את המשושה אני מקבל
ביומולדת שלי מחברים.
-מתנה?
-אייווה, מתנה.
-זה לא איזה תהליך טבעי כזה שקורה ב...
-לא, לא, לא... מה פתאום. כל צב מקבל משושה חדש פעם בשנה מתנה
מהחבר'ה. זאת מין מסורת כזאת.
-אז למה אין לך איזה מאתיים משושים על השריון?
-כי בשלב מסוים הפסקתי לקבל משושים ליומולדת.
-למה?
-כי לא נשארו לי חברים שיתנו לי. הם באמת נתנו לי משושה בגיל
תשע-עשרה, אבל לא הסכמתי לקבל אותו. התחלתי לצעוק עליהם שהם
נזכרים בי רק בימי-הולדת, שנמאס לי לקבל כל שנה אותה מתנה, שכל
המשושים האלה יפריעו לי בעתיד. עכשיו אני מתחיל עם מישהי, היא
בטוחה שאני בן שמונה-עשרה, מבין? לא איזה קשישא. מאז כולם כעסו
עליי ונשארתי בלי חברים. הם מתו כבר בני שבעים-שמונים מהכובד
של כל המתנות האלה על הגב, ואני בן מאתיים ושש מזיין כמו
בתיכון. מה תגיד על זה?
-נו בסדר, עזוב ת'קטע של המרובעים עכשיו. תסביר לי...
-משושים.
-סליחה, משושים. תסביר לי איך זה שאתה מדבר. נראה לי קצת מוזר
כל העניין הזה.
-תבין, כשאין לך חברים מהסוג שלך, אתה מתחבר ליצורים אחרים.
אני התחברתי לבני-אדם, למדתי את השפה שלכם. כמו שלמה המלך שהיו
סביבו רק משרתים נחותים, בודד בצמרת מה שנקרא, תראה איך הוא
התחבר לכל החיות האחרות. גם אני ככה. הייתי צריך דברים אחרים,
לראות עולם.
-נו, וככה טוב לך?
-האמת, די נשבר לי. כל בנאדם שאני מנסה לדבר אתו כמעט חוטף
שבץ. בערך כמוך. לא בדיוק חיי חברה. עכשיו אני קולט שהייתי
אידיוט אז כשהתנתקתי מכל החבר'ה.
-אז... אתה מצטער על מה שעשית...
-אפשר לומר.
-ו...?
-מה ו...?
-ואתה רוצה לומר לי שחברים זה דבר חשוב...
-אתה שואל או אומר?
-אתה רוצה לומר לי שחברים זה דבר חשוב?
-לא.
-אתה רוצה לומר לי משהו אחר? משהו כזה על החיים?
-מה...?! מה אתה רוצה ממני ילד?
-אתה לא אמור לתת לי איזו עצה או משהו? איזה משהו שיעזור לי
בעתיד?
-אמור? אתה חושב שקיבלתי הוראות לפני שפניתי אליך? או שפשוט
בדרך-כלל כשאתה פוגש צב הוא נותן לך עצה?
-לא... פשוט זה מה שמתבקש כאן. זה ההמשך הטבעי של הסיפור.
פתאום משומקום נוחת עליי איזה צב ומתחיל לדבר איתי, ואז הוא
אומר לי משהו שילווה אותי כל החיים. שמע, זה הרי ברור... ככה
זה צריך להיות.
-תקשיב לי טוב, אני לא איזה דמות בסרט שלך, ואין לי שום עצה
בראש, ואם הייתה לי, בטח לא הייתי נותן אותה לך. עכשיו טוס לי
מהרשתית, אני רעב מת ואני מריח פה חסה.
-רגע רגע, מה חסה? למה פנית אליי מהתחלה? לא רצית להגיד לי
משהו?
-אני לא מתמצא פה באזור ורציתי שתגיד לי איפה אני יכול להשיג
פה חסה. זה הכל. וגם היית נראה לי קצת מוכר. בטח בלבלתי אותך
עם איזה מישהו. ודרך אגב, לא מסתדר לי במיוחד ילד עם שפם
ועניבה. ארבע וחצי עלק... ראיתי מספיק בני-אדם בחיים שלי,
ותשעים אחוז מהם היו ילדים משועממים שמצאו אותי בחצר של
בית-ספר, ותאמין לי לאף אחד מהם עדיין לא היה שפם. לך תמכור
סיפורים למישהו אחר. גם כן הולך על שתיים... יאללה, עוף, יא
ורדרד!
-יודע מה? צודק. עבדתי עליך. עלית עליי. אני בן ארבעים ושלוש.
אוקיי? אני בן ארבעים ושלוש והחיים שלי בתחת. זה מה שאתה רוצה
לשמוע? בדיוק עכשיו אני חוזר מישיבת מנהלים, הודיעו לי שמפטרים
אותי. כן... שאני כבר לא רלוונטי. אחרי שש-עשרה שנה שאני נותן
הכל, הכל! את הנשמה נתתי להם! כבר לא רלוונטי. נחמד, הא? מסתדר
לך עכשיו? רוצה לשמוע עוד משהו? אתמול גיליתי שאשתי בוגדת בי
עם הבוס שלי. כ,ן כן... היא בוגדת בי אתו ואז הוא מפטר אותי.
ממש טלנובלה! איזה כיף! כיף לי לחיות... אישה, עבודה... חשבת
רק אתה לא מרוצה, הא? חשבת רק אותך דופקים... אז חביבי, כדאי
שתתחיל לפתוח את העיניים, בסדר? אתה יכול להמשיך ללכת ולחפש
חסה, כי אני את העצות שלך לא צריך! את העצות שלך חביבי, אתה
יכול לדחוף אתה יודע איפה! וגם את המרובעים שיש או אין לך אתה
יכול לדחוף שם! סליחה, משושים! ובקשר לחסה, הייתי מציע לך לחפש
במקום אחר, כי ממה שידוע לי, היום כבר לא מגדלים חסות בחניון
תת-קרקעי. אולי לפני מאתיים שנה היה פה חסות. עכשיו אם תואיל
בטובך לזוז קצת שמאלה, אתה חוסם לי את היציאה. גם כן צב... אז
למדתם לדבר! וואו! עוד שניה אני סוגד לך... אבל כשקצת מנסים
להתחבר איתכם אתם בורחים לחפש חסות! עד מאה עשרים שיהיה לך.
-אתם? מי זה אתם?
-אתם! צבים!
-למה כמה צבים כבר יצא לך להכיר?
-תקשיב, אמרתי לך לזוז, אתה חוסם לי את היציאה. יודע מה? עזוב.
עדיף שאני פשוט אעבור עליך.
-מתי ראית צב פעם אחרונה?
-אני מתניע ונוסע רוורס, אח שלו. תעשה מה שאתה רוצה. אני
כבר...
-זה אתה, נכון? אורן. קוראים לך אורן.
שתיקה
-מה??? מה אורן?
-זה אתה! כן, זה אתה! אני הצב שלך!
-לא יכול להיות... זה... זה לא יכול להיות...
-אני לא מאמין שאני פוגש אותך! אתה לא מזהה אותי? זה אני! אני
הצב שלך! הצב של אורן!
-אבל... אבל הוא היה שונה... הצב שלי היה נראה אחרת... אתה
כולך מקומט כזה... אתה... אתה לא הוא. אתה לא הוא! זה לא יכול
להיות. הוא הלך! הוא הלך מזמן! הוא עזב אותי!
-זה אני.
-לא!!! הצב שלי הלך! הוא לא יחזור, הוא לא קיים בכלל! הוא לא
היה קיים אף פעם, אני המצאתי אותו! אתה לא מבין? ה...
הפסיכולוגית אמרה לי... הייתי ילד בלי חברים, אז המצאתי לי...
המצאתי איזה צב דמיוני. זה מה שקרה. לא היה שם שום צב.
-אורן... זה אני. אני הייתי שם. אתה הבאת לי קופסא, ואמיר הביא
לי צעצועים, ואמא שלך... היא הביאה לי ירקות. אתה באמת לא
זוכר? אתה לא זוכר אותי?
-אני זוכר, בטח שאני זוכר. אבל... אבל אתה הלכת. אתה לא שיחקת
בצעצועים, רק אכלת את כל הירקות והלכת. אני בכלל לא עניינתי
אותך. אתה לא רצית להישאר.
-אבל עכשיו אני כאן. אני כאן, איזה מזל שנפגשנו שוב...
התגעגעתי אליך כל-כך. אני רוצה שתביא לי קופסא שתהיה לי בית.
אני רוצה ירקות. בוא... בוא נהיה חברים שוב, כמו אז. בוא נשכח
הכל, בוא...
-לא. לא עכשיו. מאוחר מדי עכשיו. עזבת אותי. אי-אפשר לרפא את
הפצע הזה. מצטער צב, עשית טעות שעזבת. אני צריך ללכת. יש לי
בבית דגי זהב שמחכים לאוכל. אם רק תוכל לזוז קצת שמאלה... שלום
לך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בקשר לסלוגן
הקודם:
זה עמוק מדי
בשבילכם


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/7/06 21:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יאיר הראל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה