מרים אבן / אי תנועה |
קרה וזרה ורחובת אישונים
כבדה כפחד
אפוסת איווי ודחוסת ריק באתי
עד סוף המילים באתי
והן מתו בידי הן
מתו בידי
מתו
לבדי.
נשארתי רק
את ואני
רק את ואני
אין בעין
ואיני, ואני, בסוף המילים על הסף
לוחש באוזני
נהם:
חי וקיים
(שווא ב-נ' של "נהם")
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|