לא מסוגלת יותר. לא רוצה, לא מגיע לי, לעולם כלום לא עשיתי,
ואליי הוא כל כך רשע. וזה לא נגמר, ורק ממשיך, וממשיך. וכלום
לא עוזר. שום דבר, אף אחד. כל מה שאנסה, כל מה שאעשה, זה רק
ממשיך.
הכאב, הפגיעות, הבדידות, הדמעות.
הכאב לא עובר, הפגיעות לא מחלימות, אף אחד לא לצידי לשבור את
הבדידות, והדמעות, לא נגמרות.
ואלוהים מלמעלה מסתכל, ולא מבין. אומר, עם כל מה שנתתי לך, את
עדיין ככה? לא אומרת תודה, לא רואה כמה מזל יש לך? ואין לך
בושה?
ואני מסכימה איתו, כי הוא צודק. וזאת אני שהורסת פה את הכל.
וזאת אני שנותנת לזה להימשך, ולעולם לא להיגמר.
וזאת אני שנותנת לכאב להשתלט, ולא מטפלת בפגיעות, נשארת לבדי
בצד, וממשיכה לבכות.
ולמה זה כל כך קשה?
ולמה, למה את חיי ככה אני מבזבזת? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.