והזכרונות לא עוזבים
לא נותנים לי לנוח
לא נותנים לי חיים.
והם כל כך מפחידים,
כל כך כואבים
כמו דקירות סכין בלב,
וכל זיכרון שופך עוד דם
והוא ממשיך לנזול,
עד שכולי מכוסה בו
וכבר כל כך כואב עד שלא מרגשיה את גופי.
ולא רואה אותו,
רק את הדם מעליו,
וגם לא יכולה לחשוב על כלום.
חוץ ממך.
אבל אתה תמיד שם.
עיניך, שפתיך, קולך - כולך.
ולמה אתה שם נשאר ולא עוזב?
הרי אותי עזבת מזמן,
ורק בראשי אתה נשאר.
נשאר ומכאיב.
ותמיד משאיר לי זיכרון... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.