נחנקתי. הייתי בשליטה מלאה. שנה שלמה של שליטה בעצמי, בלי
התקפים, בלי התפרצויות. לא היה לי זמן לחשוב על זה אז לא
חשבתי.
ניהלתי את החיים שלי באורך מכני, לכאורה ספונטני.
הכל הרגיז אותי, אבל שתקתי - תיקתוקים על שולחן, דיבור צעקני,
בדיחות לא מצחיקות.
כבר לא הייתי נותנת לזה לזרום לי מהאצבעות, זה היה מהסס. הייתי
צריכה לצאת, לא הצלחתי לנשום. אז ככה זה ממשיך לך, כשאת מנסה
"טיפול בשליטה" עובר לך בראש. את רואה הכל אבל את לא עושה
כלום. זה לא שאת לא יכולה, את פשוט בוחרת לא לעשות דבר. זה
קרה, והרגשתי את זה, ראיתי את זה בא. רציתי לעשות עם זה משהו -
לעצור, אבל כבר לא יכולתי. זה קרא לי מרחוק, ביקש שאשבר,
והקשבתי. שזה לעצמו דבר די מוזר. התחלתי לנטוף, נשברו ממני
חלקים של תקופה. צבע חזר לפנים, הדברים היו קצת פחות שבורים.
ועדיין, זו כבר לא אותה להבה. אחת הגזיות התקלקלה. בעיה של
הצתה.