השקט שבים כמו השקט שבלב,
הגלים מתנפצים בדיוק כשכל כך כואב,
על מי מנוחות אפורים, לפעמים קל יותר לפזר חיוכים.
האופק לא מסמן שום מטרה,
הדרך אולי יותר טובה כשהיא לא קצרה.
ים, שמים והרים מתאחדים לצבע אחד,
אני לא בודדה אני סתם קצת לבד,
סתם מחכה לרגע הנכון. סתם מחכה לאחד.
נעלם עם המרחק, כל כך כחול עכשיו.
אמרת אז את הדבר הזה שבגללו הוא שתק,
יותר מידי סיבות ללכת והוא בכל זאת נשאר.
קשה למצוא קצת נחת,
כל כך הרבה מאושרים, חיוך לא עולה כסף.
אני לא קמצנית, זה רק אני ששוב קצת שוכחת.
אולי אני חיה, אולי מתה יותר מפעם
פתאום הלב לא עושה חשק לברוח רחוק!
אנשים נכונים מחייכים אלי.
כנראה שזבובים
לא ממש אוהבים,
גופות שרקובות ממתוק.