חיים נוי / ואני עוד נער הייתי |
רידדתיו
בהלמות לבי
עד שקף נגטיבי
מבט יחיד,
החלטה:
פן מצר בעת שילם
נסחט כמו מסחבה
נגררת בגלריה,
על פרקט מזוהם.
כי שם!
מעדו חיי
אל משכנות האושר
מעוניי,
אל הבלתי נדלה
במוח האדם -
היצירה.
מעת ההיא
במחול מטורף עמה:
ברטט כל נימיי
עד תום.
21.12.05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|