חיים נוי / אני ואפסי / הומור |
על כוס קפה לשיחה את אפסי זימנתי,
את כל דבריי ישירות אליו כיוונתי.
על דה ועל הה ודברים שחרו,
אך שפתיו החתומות דבר לא אמרו.
אמור לי דבילי אתה אינפנטילי,
את שאין אני לי, אז מי לי?
תרומות תחלק, הלוואות נותן,
אל הנשים בשירה: האם אתה שופן?
אפסי את שפתיו נגס בשיניו,
הביט בעצבות ומצמץ בעיניו.
קם מכיסאו הפנה את גבו,
והחל מתרחק,
אני המטומטם מכיסאי קם,
אחריו אץ ודולק...
8.1.06
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|