הצללים באים לרקוד.
רקדי...
רקדי...
לוחשים קולות.
רקדי...
רקדי...
תעתועי גשם אפורים.
רקדי...
רקדי...
הרוח צובטת את פניי ושולחת גלי קור בגבי, מטיחה בפניי את
הגשם.
רקדי...
רקדי...
צללית כהה מגיעה מולי, אני נעה לעברה, כמו תעתוע גשם,
חולפת במהירות ליד אוזנה ולוחשת, "אני מצטערת..."
ורק אז הוא מרגיש את הכאב שגורמת סכין הזריקה הקטנה שתקועה
בחזהו.
הגופה נופלת,
ואני מודה לאלים,
שיורד גשם,
והוא לא ראה אותי בוכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.