זיכרון מגע תלתלייך הרכים כמשי בין אצבעותיי,
וריחם הטוב כריח פריחת האביב מחדיר נוגה לליבי.
זיכרון עורך הלבן כשלג, והחם כאח בוערת באמצע סופה
גורם לדמעות לזלוג מעיניי.
זיכרון קולך המלטף כנגינת הכינור ביום חג מחסיר שינה מעיניי.
זיכרון עינייך הנוצצות ככוכבים בליל קיץ חם קורע את ליבי
לגזרים.
מאז אותה שיחה אומללה.
מאז אותו יום שחור שבו אמרת שאת עוזבת, עוזבת אותי.
מאז אני שבור. לא מצליח לישון.
אין לי תיאבון, ואני רק חושב איך טעיתי ואיבדתי אותך.
עד כמה ליבי נכסף אלייך.