פרולוג:
לפעמים קורה שאת/ה אוהב/ת מישהו/י או משהו. קורה. גם לי זה
קרה. החלילית-האירית הקסומה שלי. ולפעמים קורה שאותו ערך נלקח
ממך, שלא במקום, לדעתך. גם זה לצערי הרב קרה. ואיך לא? אני
רוצה להנציח את זכרה/ו. ועל כן אני מקדיש יצירה זו
לחלילית-האירית שלי ולזכרו של אמיר שלום אורון, בן-דודי היקר
זכרו לברכה.

האירוע:
הייתה לי חלילית. חלילית-אירית. כל כך יפה, כל כך עמוקה.
ניגנתי בה ממש הרבה, כמעט בכל יום ובכל שעה פנויה שהייתה לי
הייתי הולך למקום שקט ומנגן, בשבילי. מנגן. בכל פעם שהייתי
הולך לי לבד ברחוב הייתי מנגן בה. בכל פעם. כל כך אהבתי
אותה, אני כל כך אוהב.
לילה אחד כשהייתי עם כמה חבר'ה ליד חוף הים, כשרק לשנייה
הפניתי את ראשי לכיוון השני, רק לשנייה, באו שני יצורים
אכזריים ולקחו לי את התיק (אני לא ראיתי אותם, אך יותר מאוחר
גיליתי שהם היו שניים). מצד אחד, מזל שזה לא היה תיק הקסמים
שלי; אך מצד שני, היו בו כמה דברים מאוד חשובים: 700 מטבעות
זהב, מחברת וספר ללימודי יחסי-יצור, מחברת למה שהתיימר להיות
לימודי ספרות ושירה (כאילו קיים כזה דבר), שק-שדונים קטן עם
אבקת-פיות, זיכרונה השלישי של ידידתי הקרובה (אשר ידיי ניחנו
בכבוד לקבל ממנה את שמותיהן: נרקיסוס ואנדרומחה) שהיה
מחשבה-שמחה מאוד גדולה, אבן בעלת כוחות ריפוי וחיזוק האהבה
(Jade), אבן בעלת כוחות חיזוק נפשי, להטוט מהפנט שהתאמנתי עליו
בכדי לדעת בהמשך איך לעשות להטוטים עם כדורי-אש, קלמר קטן
ובתוכו גוש הגרפית אשר שימש לי כהשראה לכתיבה, מכשיר לא מתקדם
לתקשור בין יצורים במרחק ועוד כל מיני דברים מעניינים. אך היקר
לי מכל אשר היה בתיק הייתה חלילית-הקסם-האירית שהייתה לי.
חלילית היא קסם בפני עצמו, בפרט חלילית-אירית. יש להשקיע המון
אהבה ודיוק בכדי ליצור את השלד שלה. ויש להשקיע הרבה מאוד מאמץ
ועוד יותר אהבה בכדי למצוא את מרכיבי נשמתה; שלא לדבר על כמה
שיש להשקיע בכדי לחבר אותם כך שבכלל תצא נשמה. הרי שמרכיביה כה
מסובכים: לב של אהבה, 18 ליטרים של שמחה, כמה שיותר אושר, כמה
גרגירי עצב, מעט גרעיני מסתוריות, 10 שורשי סובלנות, 4 ענפי
חריצות, מימד עומק אחד, הרבה תווי הבנה, כף של שמן זרימה, כוס
או שתיים של מיץ תובנה, קמצוץ דגדוג וכמה לחשים קטנים.

זה כמו כשמישהו מאוד יקר לך נפטר. והוא היה יצור כל כך טוב,
וכל הזמן רצה להיות טוב עוד יותר. ואתה... אתה כל כך אהבת
אותו... ועדיין אוהב... ואתה בהתחלה לא יודע מה לעשות עם עצמך.
וכשכבר התגברת על זה שהוא לא איתך בגופו יותר, כשאתה כבר רוצה
פשוט לזכור אותו ולהנציח את אהבתך שלעד נשארת, אתה פשוט לא
יודע איך. איך כבר אפשר להביע את היצור המדהים שהוא היה
בשבילך (ובשביל כל אחד אחר)?   ואיך אפשר להראות עד כמה אתה
אוהב אותו?
כשאתה מפשפש בספר התמונות בראשך, במטרה למצוא דרך להסביר
ולהביע את היצור המדהים הזה, אתה מתחיל להעלות זיכרונות. כמו
טיפות של מים-מוזיקלים כאלה, טיפות יפיפיות וקטנטנות, שנראות
כשוליות בד"כ בחיי היום-יום, אך מי שמרשה לעצמו לעצור לרגע את
החיים ולהסתכל עליהן, מגלה את היופי הרב בהן, ואת ההרכב המקסים
של פשטותן; ואם הוא מתעמק עוד יותר, נראה לעיניו דווקא הלא
צפוי. במקום קרני אור הנשברות בטיפה, ישנן באלו הטיפות גלי
מוזיקה, גלים אשר הופכים לקשת של צבעים. והקשתות הללו מתחברות
לאט לאט, ויוצרות גל ענק של צבעים מרהיבים מכל הסוגים: צבעים
שמחים וצבעים עצובים, צבעים מהירים וצבעים איטיים, צבעים כהים
וצבעים בהירים, צבעים חדים וצבעים קהים... צבעים מכל הסוגים,
בעיקר מהפנטים. ואת הגל הזה, גל הצבעים, אפשר לטעום שעות...
שנים, ולא תרצה להפסיק. כי ככה זה, זהו גל של מים-מוזיקלים,
מים שאתה תמיד תרצה להריח דרך האוזן.
לפתע אתה קולט אותה בזווית-העין, את הטיפה הזאת. אתה מתרכז טוב
טוב ומייד מצליח לשמוע אותה: הטון שלה מריח תכלת, כמעט שקוף,
כה עדין, כה אוהב. לוקח לך קצת זמן ואתה מזהה אותה. זאת הטיפה
הכי יקרה לו. זהו הזיכרון של העיקרון הכי חשוב שהיה לו,
העיקרון מאחוריו הוא תמיד תמיד עמד.

העיקרון:
אתה מתרכז בתוכן הטיפה ונזכר...
"איך אתה מרגיש?" הוא שאל לשלומך בנגינה שנשמעה כמו ציוץ של
ציפור קטנה עם קול באס מעט
"בסדר. בסך-הכל בסדר. למרות שיש משהו שדיי מפריע לי."
"ספר לי מה בסדר אצלך מלאכון קטן : )" כך הוא נהג לקרוא לי,
הוא טען שכשנגינה יוצאת מלבי, היא יוצאת כשירת מלאך בזמן
ריקוד-כנפיו.
אני מצחקק לי בחצי אנחה "מעניין, בדרך כלל שואלים אותי מה
מפריע לי"
"אתה באמת רוצה שאני אשאל כזה דבר?" נפלט לו כזיוף לא משמעותי
במנגינה עצובה אך אופטימית.
אני לא עונה
"אז... ספר לי" המנגינה מתחילה להאיץ באופטימיות
"אני לא יודע... הכל בכללי בסדר" האופטימיות הופכת דומה
לצליליו של סיפור-משל
"טוב, אם אתה לא רוצה לספר לי סיפור, אז אני אספר לך" ואז הוא
מתחיל לנגן בלבי בהסבר יפיפה ומשכנע על כל הסיבות שיש ליצור או
לכל קיום אחר להיות טוב, אוהב, שמח, מאושר, קל-דעת, אחראי ועוד
הרבה כאלו...  ובעיקר: בעיקר להשקיע, להשקיע כמה שדרוש בכדי
לעשות מה שאתה רוצה.

נזכרת בסיפור שהוא ניגן לך, בכל הסיבות שהוא נתן לך. נזכרת
ועכשיו אתה מבין. אתה מבין שהדרך הכי טובה שבה אתה יכול להביע
את אהבתך היא הדרך שבה הוא היה רוצה שתעשה זאת: לשאוף להיות
טוב יותר ויותר, להיות שמח... ומאושר, להיות קל דעת אך
אחראי... ובעיקר: בעיקר להשקיע, להשקיע כמה שדרוש בכדי לעשות
מה שאתה רוצה. ומה אתה רוצה? אתה רוצה לזכור אותו, אתה רוצה
ללמוד להיות כמוהו, אך להישאר עצמך, והכי חשוב: להיות אמיתי.

ההחלטה:
עד כדי כך אני מתגעגע לחלילית-האירית שלי, כמו כשמישהו מאוד
יקר לך נפטר. כי זה שהזכרתי כאחד שנפטר, זה שמאוד יקר לי, הוא
החלילית-האירית שלי. ככה היא הייתה. אוהבת, תומכת, שמחה...
ותמיד רצתה שאני אספר לה מה טוב אצלי ולא מה רע; היא העדיפה
שאני אבין כמה מה שאני חושב שרע, בעצם לא רע אם אני בוחר שהוא
לא יהיה. ככה היא הייתה. היא הייתה כל כך טובה, וכל הזמן רצתה
להיות יותר טובה. היא הייתה מפזרת טיפות של מים-מוזיקלים לכל
עבר והם מייד היו הופכים לגלי-צבעים שמדגדגים לך באף עד שאתה
מתחיל להתעופף. היא תמיד ניגנה בלבי מנגינות קסומות שהיו
מביאות לתודעה שלי הבנה מיידית של כל הסיבות שיש לי להיות טוב,
אוהב, שמח, מאושר, קל-דעת, אחראי... ואפילו עצוב כשאני רוצה.
ובעיקר: בעיקר היא ניגנה לי רצון להשקיע, להשקיע כמה שדרוש
בכדי לעשות מה שאני רוצה. ומה אני רוצה? אני רוצה לאהוב. אני
רוצה לשמוח. אני רוצה להיות קל-דעת, אך אחראי. אני רוצה להיות
עצוב כשאני רוצה בכך. אני רוצה להיות מאושר (ואני אפילו
מאושר להגיד שאני מאושר). וכרגע, הכי אני רוצה לזכור אותה,
הכי אני רוצה ללמוד להיות כמוה (ולדעת לנגן כמוה), הכי אני
רוצה להיות עצמי...  והכי הכי אני רוצה להיות אמיתי.
אז החלטתי. אני משקיע בכל אלו.

אפילוג:
הצלחתי. ההחלטה הביאה פרות רבים ויפים, לפחות כמו הטיפות של
המים-המוזיקלים. אני אוהב הרבה מאוד אנשים. אני אוהב אנשים
ספציפיים בפרט. אני שמח. אני יחסית קל-דעת, למרות שיש עוד על
מה לעבוד כאן. אני אחראי, אם כי עוד לא מספיק. אני עצוב כשאני
רוצה להיות עצוב. והכי חשוב: אני מאושר! אני עצמי! אני
אמיתי!
(כמובן שתמיד אפשר להיות יותר מאושר, יותר עצמי ויותר אמיתי;
אך החלילית-האירית רצתה תמיד לשמוע מה בסדר אצלי... אז זה לא
באמת משנה כמה עוד אפשר להתקדם)
עכשיו רק נשאר להשקיע בעוד דבר אחד: ללמוד להיות כמוה (ולדעת
לנגן כמוה).
: )
בנוסף לכך החלטתי: אם יהיה עוד משהו כה יקר לי וכה אהוב, לא
אפנה את ראשי, אף לא לשנייה.
: )
דע/י לך: ההצלחה של ההחלטה נבעה מתוך בחירה. אז גם את/ה יכול!
הערה: היצירה נכתבה בלשון זכר אך מופנית לזכר ולנקבה כאחד.