איך תמיד אני שואלת את הפנים האלה.
למה?
חוסר אונים.
אין בידי לעשות כלום.
פשוט מחכה,
יושבת ומחכה לסוף.
איך פעם הוא היה יודע
שכל מילה שאני אומרת
אכן חשובה.
ועכשיו דבר אינו חודר מבעד לחומה שהוא בנה.
והוא לא מבין.
ואני יודעת
שיש רק אדם אחד שבידיו הכוח לעשות זאת,
אבל הוא לא יעשה.
הוא נותן לעצמו זמן לבדוק,
ולי - זמן לחיות.
או, הזמן, הוא מכה בי
ואינו נותן לי מנוחה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.