את מנגנת בי צבעים, שוזרת לי חלומות כמו טפטופים ראשונים של
חורף
מחלקת את הכאבים לפי סדר הנשימות
ודקויות הילדות שאבדה לנו מזמן- בך אמצא תרופה
השירה שלך לתוכי, מפילה בעדינות את החומות שסביבי-
מנפצת את הזכוכיות ומחזירה להן את שמן- העיניים שלי
עכשיו פרוצות, שבויות, צועקות, זועקות- חיים
ואני אמיתית, חשופה לכל- פנויה להרגיש
אוקיינוס של רגש, דמעות מסויטות שהופכות לנקיות, למיוחלות
מתוך שמיים נסתרים את מחבקת מרחוק-קרוב, עוטפת אותי
בתקווה.
חושך מואר, שמחה שחוזרת לרעוד לי בידיים
והלב המשוגע שלי הופך מולך
להגיוני.
25-26.5.2006 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.