כשאני חושבת, אני לפעמים חושבת עליך.
וכשאני חולמת, אני לפעמים חולמת עליך.
וכשאני תוהה, אני תוהה הרבה עליך.
על איך שזה מרגיש, לחיות בלעדיך.
ואני חושבת עליך בעצם,
איך זה לא לקום אתי יותר בבוקר. אף פעם.
אחד הדברים שאתה הכי אוהב. או אהבת.
איך זה להתעורר לידה, ולדעת שזו היא?
איך זה מרגיש? איך זה מרגיש שזו לא אני?
ואיך זה שאתה אוהב אותה? קצת, ולא הרבה אתה אומר.
לא כל כך בטוח כשאתה מספר.
לא מספר לי על איזו אהבה מדהימה, רק על "בערך" ו"אולי"
איך זה מרגיש לא להיות בעצם מאוהב? אחרי כל מה שהיה עד עכשיו?
ואיך זה לחלום אותה? היא יותר יפה בחלומות?
כי הוא אומר לי לפעמים לא לקנא בה, כי אני הרבה יותר יפה.
אבל אני יודעת שהוא משקר, רק כדי שאני לא ארגיש רע.
ואני תוהה. תוהה הרבה. לאן הכל הלך?
לאן הכל נעלם? איך זה שהכל קרס אחרי שהיה כל-כך מושלם?
איך פתאום בא סתיו, נשרנו אחד מהשני. ובמקום להיות "אנחנו"
זה שוב רק "אתה ו"אני". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.