רון דווקא העדיף לעשות מדיטציה בתאי הבידוד הקטנים. הוא ממש לא
תכנן למצוא שם את מותו ויש שיגידו שהוא דווקא חזה אותו שם.
התאים, קטנים כמו צינוק, מסודרים זה לצד זה במבנה עגול, בן
שלוש קומות. התא שלו היה בקומה השנייה, במעגל החיצוני. התא,
בעל קירות עבים ופתח עליון קטן, היה קריר יותר ונעים יותר
מאולם המדיטציה הגדול שם ישבו איתו עוד כמאה איש: ששים גברים
מסביבו ובצד השני של האולם עוד כארבעים נשים, כל אחד עם הרעשים
שלו והריחות שלו. לתא המדיטציה חדרה רוח קלילה דרך פתח עגול,
החסום בגלגל דארמה ממתכת המשמש כסורג כדי שלא ייכנסו גם
מעופפים. רק אור מעומעם היה חודר לתא ורוח כל כך עדינה שאפשר
להרגיש אותה רק תוך כדי מדיטציה והיא מתעצמת בך ככל שאתה מתרכז
בכל חלק וחלק בגוף, עד שהוא פעם ממש הרגיש את עצמו מרחף למשך
כמה שניות. קולות השיעולים והגרפסים מהתאים השכנים היו נשמעים
מעומעמים. הדהוד רחוק. כמו כשצוללים לקרקעית הבריכה. הוא נזכר
בתחושה הזו של צלילה. הוא ואחותו הקטנה, לפני שנים כשהם עוד
היו משחקים יחד בבריכה. כשהאוויר היה נגמר והוא היה עולה חזרה
לפני המים, פתאום חזרו הקולות המעומעמים להיות רעש של קולות
ילדים משחקים. כאן במרכז ויפאסאנה, הייתה תחושה דומה. כשהוא
יצא מתא המדיטציה, בבת אחת חזרו כל הקולות להיות ברורים: השמש
מסנוורת בעיניים, הציפורים מצייצות ברעש, הקופים קופצים בצרחות
מעץ לעץ והכל נשמע חד וברור אפילו שאף אחד מסביב לא אומר
מילה.
בתא הקטן רון הצליח להתרכז הרבה יותר טוב. הפעם הזו שבה הוא
הרגיש מרחף לכמה שניות נתנה לו מוטיבציה והוא רצה שהתחושה הזו
תחזור שוב. הוא לא היה בטוח אם זה בעצם הפתרון של כל המרחפים -
הם בעצם מרגישים מרחפים תוך כדי מדיטציה ותוך כדי ישיבה על
קרקע מוצקה, מין אשליה חושית כזו, או שמא זה השלב הראשון בדרך
לריחוף האמיתי. כבר חודש שהוא לא עישן שום דבר וזה הדבר הכי
קרוב לתחושת הריחוף של העישון. אבל בעישון אתה מרגיש שאתה
מתנתק מהגוף שלך ומתרחק ממנו, רואה את עצמך מהצד, מרחוק. ואילו
כאן הוא היה לגמרי מחובר לגוף שלו. הוא והגוף בתחושה של ריחוף,
קלילות מקצות האצבעות ועד הקודקוד. הרגל לא מרגישה שהיא משולבת
על הרגל השנייה והידיים לא מרגישות שהן מונחות על הברכיים אלא
כל אחד מרחף אבל כולם נשארים ישות מחוברת אחת. הוא מאוד אהב את
התחושה הזו, אפילו שהיא לא ארכה יותר משניות ספורות והוא היה
נרגש מזה שאפשר להגיע לכזו תחושה גם בלי כימיקלים.
אבל הימים הראשונים בקורס ויפאסאנה לא היו כאלה נעימים. הישיבה
כל היום ברגליים שלובות הייתה מעיקה; הכלום הזה שקרה שם עוד
ועוד; הימים הארוכים והלא נגמרים... כבר ביום הראשון הוא לא
הבין למה הוא הסכים עם גילי והלך איתה לקורס הזה. ואז, ביום
השלישי של הקורס, הוא פתאום תפס שהוא בעצם מאוהב בה. הוא עשה
את זה לא בשביל למצוא חן בעיניה אלא כי הוא סמך עליה לגמרי ואם
היא אמרה שזה יעשה לו טוב אז היא בטח יודעת. היא גם אמרה שזה
קשה והוא אולי ירצה לברוח אבל היא גרמה לו להבטיח לה שהוא
יישאר לא משנה מה. מה כבר יכול לגרום לו ללכת אם היא יושבת שם
כמה מטרים ממנו, אם היא ישנה שם בצד השני של הקמפוס הקטן, כל
כך קרוב אליו. בהתחלה הוא היה מדמיין איך הוא הולך לחדר שלה,
בחלק של הנשים, ומפתיע אותה בשקט כשהיא כבר כמעט ישנה ואיך הם
עושים אהבה בדממה. הוא בישל את הרעיון הזה בראש והתחיל אפילו
להאמין שזה לא נוגד שום חוק של המקום; הם יעשו אהבה בלי לדבר,
אפשר אפילו לקרוא לזה סוג של מדיטציה. הרי זה בטח לא נחשב
התנהגות מינית בלתי הולמת כששני אנשים עושים אהבה. בתחילת
הקורס היה עליו לחתום שהוא יימנע מרשימה של מעשים: מניעה
מעישון וצריכת רעלים מכל סוג שהוא, אמירת דבר שקר (בגלל זה הם
מעדיפים שכולם ישתקו) ועוד כמה כללים. אבל הוא ידע שאם הוא ילך
אליה, הוא מרמה את עצמו והוא ידע כמה חשובה המדיטציה לגילי.
הוא כבר קרא לה גילגולי, מרוב שהיא האמינה בפילוסופיה של גלגל
הדארמה. היא תמיד אמרה לו שאנחנו מתגלגלים לנו בחיים בין עליות
וירידות ומגיבים להן. היא תמיד ניסתה להסביר לו את זה במושגים
שלו. "תראה," היא אמרה לו כשהם רכבו על האופנוע והיא מחבקת
אותו מאחור: "רגע אחד הנוף מקסים, מזג האוויר נהדר, אתה רוכב
לך מאושר, רגוע, לא ממהר, נהנה מהשנייה הזו ובוטח גם בזו שתבוא
אחריה. ומיד כשהשמים מתקדרים, וגשם מאיים, אתה נוסע מהר, לוקח
סיכונים, ומנסה רק להגיע לפני הגשם למקום מבטחים. אבל בניסיון
הנואש הזה אתה מתייסר. אתה מסכן את עצמך יותר!". "אבל לרכב
בגשם יהיה אפילו יותר מסוכן, האחיזה של האופנוע בכביש שיש עליו
אבק ומים היא גרועה ואז גם אם אני הכי מרוכז שבעולם, משאית
הודית טיפשית שבאה מולי בסיבוב עלולה להעיף אותי מהכביש
בשנייה", הוא מנסה להסביר לה עקרונות רכיבה אבל היא ענתה לו:
"בגלל זה עדיף שכל עוד הכביש יבש, תמשיך לנסוע בבטחה, תיהנה
מהרגע, מהשמים המעוננים והדרמטיים ותישאר מרוכז ומאושר אפילו
שהם קודרים".