קו נפרש על קרחות ראשך
כאופק שמש שחרית.
אך אין זה אור בוקר, יקירה:
יום מותך הנה הוא בא.
בדיוטה העליונה מטתך
נאפפה בערפילית.
כמעט נוגעת ידך בישועה
הקרבה ובאה...
אך נשלחת היא אל צדעך,
הפועם בחוזקה קורנסית.
כדנדוני פעמוני כנסיה,
מקוננת את, נוהה.
היטב הכיני את קברך:
נועד הוא למנוחה עולמית.
ובעלותך כעשן, מעלה אחר מעלה -
דרשי את אביב חלדך בחזרה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.