נדמה היה לי שאבדתי בעצמי,
באמצע האי סדר ראיתי לתדהמתי.
עוברת אורח חביבה למדי,
לקחה את ידיי ואמרה אחריי.
הובילה אותי בשבילים מפותלים,
בכבישים סואנים, ביערות סבוכים.
השקיעה בי את כל מרצה
ובפרשת דרכים לי יעצה.
הגענו עד למפתן הארמון,
התחלתו בים סוף וסופו בחרמון.
כתליו מתנשאים עד לרקיע,
אילולא את, ספק אם הייתי מגיע.
אז פנית ואמרת: הגענו הלום,
מעכשיו אין גבול גם בחלום.
תאמין - לא תחדול להתרגש,
תחשוב - אל תשוב עזרה לבקש.
נעמדת במפתן הארמון בשעה מאוחרת,
שוער הארמון הודיע: הכנס, פן תשקע סבלנות הגברת.
במורא גדול פסעתי שעל אחר שעל
מאחוריי לחש השוער: חבל.
הגברת לא מעריכה הססנות,
תראה בטחון ולא תאבד ההזדמנות.
ניפחתי חזי ונעתי בהחלטיות,
אף מהמורה לא עצרה ההתקדמות.
תרתי אחריה בנבכי הנשמה,
לרגעים איומים חשבתי שנעלמה.
בדיוק שהחלטתי שמאמציי ירדו לטמיון,
הופיעה עוברת האורח - בעלת הארמון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.