|
כמו פצע פתוח
נובר בבשרי הערום
והאזור כולו נפוח
ונפשי זועקת מתהום
אי אפשר להרפא ממנו
הוא אוחז עוד בבשרי
מכרסם בנפשי עודנו
מזכיר לי את יגוני
אני פוחדת להביט בו
לגלות את כיעורו
לדעת שישאר שם
להשלים עם קיומו
והשנים מפלסות לי דרך
אני צועדת מסביב
והפצע נותר עדיין
אך לי כבר לא מכאיב
אני מביטה עכשו
ישר לתוך עומקו
עולמי עוד לא חרב
האם קיבל את קיומו?
וברבות השנים
גופי איבד דמו
ודם חדש מציף אותו
והטביע את יגונו
לא עוד פחד להתבונן במציאות
לא אברח הפעם
רק אלחם באדיבות
הפצע לא ייסגר... עולם
קח אותי איתו
הוא לא נגלה לעיין
אי אפשר להסירו |
|
|
נשים מתות על
גברים שאוהבים
חתולים.
יעקב פופק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.