את שורטת אותי,
קושרת אותי על בולי עץ,
שוטפת בדלק את גופי,
זורקת את המצית
ופשוט רואה אותי
כיצד אני נשרף,
ואני עף מהתחושה
הזו הבוערת בעורי.

כובלת אותי באזיקים,
מצווה עלי לשיר לך שירים,
שמה לי כיסוי בעיניים,
ואני פשוט נכנע לתשוקות שלך,
לטעם הרע שלך שמציף בי,
לחשק שלך לפגוע בי.

כל לילה אני נשאר,
כי זה מה שגופי בחר,
זו אהבה ואליי היא בוכה,
דמעות של מועקה,
בכי של שמחה,
צעקות סקרנות,
עיניי רואות רק ריקנות,
אבל התחושות מראות לי
את הסיפוק שבכאב,
ואני שלו.

כאב של אהבה,
הרגשה שאותה חייבים,
כמו פנטזיה של שלווה,
אותה בחיים לא שוכחים.

"מלאכית" שמצאתי, והיא עזבה,
אחרי שראתה את הצורך שלי בה...