אני זונה של אהבה. אני לא יודעת בדיוק מה זה אומר, ואיך זה
אומר, אבל כל נימי נפשי מעידים וצועקים לי שזה מה שאני. זונה.
של אהבה.
היה לי חבר שאמר לי פעם שכל הזמן אני אומרת "אני אוהבת אותך"
ובסוף זה מוריד מהערך של המילה. נזכרתי בזה יום אחד, כשניסיתי
להסביר למישהו שזה שאמרתי שאני אוהבת אותו, זה לא אומר את מה
שהוא התכוון. לא בדיוק לפחות. ואז, נזכרתי גם איך פעם פסיכולוג
אחד אמר שאצלי בלקסיקון לא קיימת המילה אמא. גם אבא זה לא
לגמרי מונח שאני מבינה, אבל אמא זה פשוט לא קיים. ואז נזכרתי
איך כל אחת כמעט, זוכה לתואר "כמו אמא" שלי. אמא של מאיה היא
כמו אמא שלי. עופרה, האם בית, היא כמו אמא שלי. דודה שלי שולי,
היא כמו אמא שלי. כולם כמו אמא שלי!
ולהיות מאוהבת, גם זה משהו שיוצא לי באותה קלות... אני מאוהבת
ביואל משה סלמון, השיר של שלום חנוך שמתנגן עכשיו בגלגל"צ. אני
מאוהבת בלונדון. אני מאוהבת באורית. אני מאוהבת בתמי, שונית,
מעין, רואי, שי, שבי.... אוף, אני מאוהבת בהכל ובכולם!
ואז ניסיתי להיזכר בחשבון ולחבר אחד ועוד אחד. יצא לי שתיים.
מסתבר שמשהו נשאר לי בקודקוד...
אז חשבתי לעצמי, אם אמא זו מילה שאני לא מבינה, וככה בקלות אני
"מחלקת" את התואר לכל אחד, אז אולי זה שאני זונה של אהבה, זה
שכל דבר וכל אחד וכל אחת, אני כל כך, כל כך אוהבת, אולי זה
אומר שאני לא באמת יודעת לאהוב?
וזה היה רעיון ממש מפחיד! הרי כבר מזמן אמרו שעדיף לאהוב ולאבד
מאשר לא לאהוב בכלל, לא?
האמת? אני דווקא חושבת שזה לא נכון. אין דבר יותר הרסני מאשר
להפוך ל"הז בין" מישהו שפעם היה משהו, והיום הוא כבר לא. גם
באהבה זה ככה. איזה נורא זה לזכור כמה טוב היה לך, פעם כשאהבת,
ולדעת שזה כבר לא ככה, ואולי גם לא יהיה לעולם... אבל עדיין,
להיות מישהי שלא יודעת לאהוב? זה קצת גדול עלי. לא, לא מתאים
לי בכלל, הקטע הזה. וזה הטריף אותי לגמרי, ושיגעתי לכולם את
המוח על זה, וחלמתי על זה בלילה ( בלילות שנרדמתי ולא רק
התהפכתי וחשבתי על זה ).
ואז, פתאום, נזכרתי. אני כ-ן יודעת לאהוב. אהבתי פעם. אהבתי
ואיבדתי. וזה כאב. וזו הייתה אהבה אמיתית, אמיתית, אמיתית!
אהבה שאין כמותה!
אז יש לי תקנה, מסתבר. אני אמנם זונה של אהבה, אבל יום אחד
יגיע מישהו, ויכאב לו לראות אותי ככה, וכמו באישה יפה, או מול
פלנדרס, או כל האגדות האלו על זונות, הוא יקח אותי וידאג לי,
ויחזיר אותי לדרך הישר. והוא יזכיר לי מה זה לתת את האהבה שלך
רק למישהו אחד ויחיד ומיוחד.
ולא לחלק אותה ככה, לכולם. כאילו אין מחר. כאילו שאני סתם איזו
זונה. זונה של אהבה.