את שוכבת שם, מחויבת להתמודד עם עצמך  
בשעה שאפילו המלאכים כבר ישנים
העיניים נעצמות אבל הגוף לא נרדם
מעמידה גדר, ומנסה לספור כבשים לבנים
לאט לאט את מגלה שכל כבשה היא חלק ממך,
כל כבשה, בדרך שלה.

האחת חרדה ומפוחדת
השנייה לא משנה לה דבר
השלישית בכלל הכבשה השחורה
הרביעית מנסה רק לברוח מעצמה
החמישית, פשוט עצובה
ולפעמים מרגישה כמו כבשה אבודה

כל כבשה נעצרת, מסתכלת
בוחנת את הגדר
האם היא ממשיכה או מוותרת?

השישית כבר מותשת
השביעית קצת אוהבת
השמינית ביישנית שרוצה רק חיבוק                              
             
התשיעית מסתגרת
והעשירית?
העשירית מכולם מסתתרת

ואת
את לא מצליחה להסתתר מעצמך
שוכבת שם,  מחויבת להתמודד
בשעה שאפילו המלאכים כבר ישנים
עוצמת עיניים, והאוויר נעלם
בלי רגע של שקט, של דממה, של שתיקה
עוצמת עיניים ושומעת את כל מה שאת מדחיקה
הבכי מאיים לפרוץ את כל החומות
הפצעים מאיימים להתגלות
ונותר לך רק לקוות שמישהו ישמע,
בתוך כל הרעש את הכבשה הבוכה