[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אני מנסה לחשוב איזה רגע מהם היה הכי חשוב לי, ולא, אני לא
מצליחה להחליט...
יש רגעים שבהם היה לי שמח ורגעים שבהם היה לי עצוב, אבל עצב
הוא גם רגש שלפעמים הרבה יותר חזק משמחה.
עצב זה רגש שבדרך כלל מזכיר לי אותך, אבל אז אני מחייכת,
מחייכת ובוכה.
ניזכרת כמה טוב היה לי איתך, וכמה עצוב הפך לי בגללך.
כמה מתוק ונעים היה לי בזמן כל כך קצר.
כמה נהניתי מאותם רגעים.
ואיך כל הזמן, עד היום, אני משווה אותך לאחרים, ולא מוצאת
אפילו אחד שנגע לי איפה שאתה נגעת, במקום הרגיש מכל, בלב שלי.
במגע הכל כך ענוג שלך, בנגיעת האצבע הקטנה והרכה שלך, מבלי
לשים לב הצלחת לרמוס אותו.
שברת אותו לחלקים שעד היום, גם אחרי יותר מ-3 שנים לא התאחו
עדיין.
אדיר...
זה נשמע לא מציאותי, אני יודעת, אבל עד היום אני לא מסוגלת
לשכוח את הרגע שבו ראיתי אותך, את הרגע שבו חיבקת אותי.
את הנשיקה הראשונה שקיבלתי ממך.
אני לעולם לא אשכח את הפנים שלך, את החיוך המתוק הזה שמפיץ כל
כך הרבה אור.
היה לנו טוב, לפחות מבחינתי, ממש כמו סיפור רומיאו ויוליה, רק
שהסוף שלנו היה שונה.
אתה המשכת את החיים שלך כרגיל.
גם אני. לפחות ניסיתי.
עד שהגעתי למצב שבו הגוף שלי התחיל לרעוד, הראש שלי התפוצץ,
המצב הזה של חוסר השפיות...
ובעיניים שלי היה ונשאר רק מבט של שינאה.
אהבה כל כך תמימה, כל כך טהורה, שהיתה ואיננה.
אני יודעת לא איך זה נגמר.
אני רק יודעת שהייתי נותנת הכל כדי לחזור לפגישה הראשונה
שלנו.

"אוהבת אותך והלב כואב. שהאהבה הזאת לא תיגמר. אין לי דבר יקר
יותר. אוהבת אותך ולא אחר".
כן זאת אני.

אני איתו.
ועדיין לבד.

מדברת איתו, ושומעת אותך...

אפילו שאתה לא קרוב אלי.
אפילו שאתה לא איתי.
אפילו שאני לא איתך.
אפילו שאני יודעת שתמיד אשאר לבד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מכרתי את בלונדה
בהלם לכמה
מזדיינים שעברו
כאן.

אני בטוח שזה מה
שהיא היתה רוצה
אם היא היתה
בהכרה.

תשמעו, אפרוח
צריך לחיות
ממשהו, לא?

אפרוח ורוד,
מובטל עד מאוד.
(3)


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/7/06 14:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מעיין מעייני

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה