אני לוקחת דף ועט
מתכננת את היום הבא
הכעס מבפנים בי בועט
למה, למה לי כל כך רע?
אני לא יודעת, לא יודעת
כל כך הרבה פעמים נתקלתי במשפט הזה
אני לא שומעת, לא שומעת
נמאס לי לנשום, נמאס לי מזה!
די נמאס לי לחשוב על אחרים
אז אני אחסר חודשים, שנים
אבל כמה עוד אסבול בבית שלי
כשאני יכולה למעשה לתת לזה קץ באופן מיידי.
אז עולה הרעיון של לברוח
אבל לברוח זה לא פתרון
אז שוב עולה רעיון של לסלוח
ואז ניסיון ועוד כשלון
אז מה לשים לזה סוף?
ומה אם המצב ישתפר?
אולי יהיה לי כאן יותר טוב,
דבר כזה יתאפשר?!
עוד אז ועוד אולי ועוד סימן שאלה
האם ניתנת לי כאן בכלל זכות בחירה...
(גם זה נכתב ב-20.4.2005) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.