ושוב היא בוכה,
מזילה עליו דמעה
נפגעת מהרשעויות הקטנות שלו
למרות שהבטיחה אז שזאת הפעם האחרונה.
כבר הזהירו אותה מפניו מספר פעמים
אך היא הקשיבה לליבה ולא למה שהם אומרים
היא ראתה איך אט אט הוא משתנה
נעלמו החיזורים שכבשו אותה בקסמיו,
נעלם המבט האוהב בעיניו
נעלמו גם מילות האהבה שגרמו לליבה לחייך.
היא שחזרה שוב ושוב את האירועים בראשה,
מנסה בעיקר להבין מדוע, למה ואיך
בעודה מנסה למצוא סיבות,
מקיפים אותה געגועים למה שהיה פעם מוכר
שונאת את המצב החדש, הזר.
רוצה שוב את אותו חיבוק חם ואוהב,
את מגע ידיו המלטף והממכר
מסרבת להאמין כי הוא שיקר.
ממשיכה להעביר עוד שעה במחשבות
ואז הוא מגיע,
נכנס לחדר, מתעלם מקיומה,
מחליף בגדים ושוב יוצא כאילו כלום.
ממשיכה לשבת בחושך, בדממה מוחלטת
ושוב היא בוכה,
מזילה עליו דמעה
נפגעת מהרשעויות הקטנות שלו
למרות שהבטיחה אז שזאת הפעם האחרונה.