רקע:
הזמן - יום שני בשתיים בלילה, המקום - ביתי הקט והרגוע, האירוע
- בעיצומו של מופע אומנותי חי בשיתוף הקהל של שריפת יתושים על
המנורה הסימפטית בסלון, רטטים של התרגשות מתחילים לעלות
בסלולרי שלי. אולי נסחפתי, זה לא התרגשות זו בסך הכל אביטל
מצלצלת. "מה, את לא זוכרת שקבענו לצאת?"  - "אהההה" לא זוכרת
איך קוראים לי והיתושים ממש מרתקים בשילוב המופלא שלהם בין
איתני הטבע ואיתני הטכנולוגיה. "אני עוד רבע שעה אצלך, אל
תתלבשי יפה כי לא היה לי כח להשקיע" - נראה לי שגם ההבנה שלי
נהייתה הרגע כמו של אמבה ולא רק ההרגשה והאווירה הכללית. מה
בדיוק הקשר בין זה שאני לא אתלבש יפה ולך לא היה כח להשקיע, זה
בערך כמו שתגידי - תעני תשובות לא נכונות במבחן כי אני לא
התכוננתי. נו ניחא, נשגב מבינתי ואין לי כח אבל הבטחה זו הבטחה
ואיך אני יכולה לאכזב את אביטל ואת עשרות הבחורים שמגיעים לפאב
רק בגלל שיש סיכוי שאני אגיע לשם ביום שני באמצע הלילה. מבט
אחד במראה כדי לגלות שגם המראה שלי נהיה כמו של אמבה והחלטה
אחת אמיצה שעניין הערפדות יכול מבחינתי לעשות רטרו ברגע זה
ממש. עוד שכנוע עצמי קטן שהבחורים שמחכים לי בפאב ממילא נאורים
ומה שמעניין אותם באמת זו הפנימיות שלי וקדימה לדרך.

                           תקלות בלתי צפויות:
עשרות הבחורים הצטמצמו לשבע בערך שלא ממש מתעניינים בנו וזה
בטח רק בגלל שהם יודעים שאנחנו בחורות איכותיות שנעיצת עיניים
לא ראויה לרמתן. ולמה יש יותר בחורות מבחורים בפאב? לכו לישון!
מה, אתן לא עובדות מחר? ולמה לעזאזל כבוד שר הפנים עוד לא
הואיל בטובו לחקוק חוק בענייני יציאות של בחורות מהבית בשעות
מסוימות? אה, רגע, אולי יש כאן איזושהי סתירה. נו מה זה משנה,
איפה כל החתיכים.

                                דו"ח מצב:
בצפון מזרח הבאר יושב התגלמות החיזבאללה, הוא שייך לזן הנכחד
שלא עודכן שסכינים משמשים לעוד עניינים חוץ מבישול ועל-אף שאני
יכולה לגלות לו את זה ולגאול את פניו מהג'ונגל שמאיים להתחרות
בספארי בקניה, הרי שאני מוותרת מראש כי מבט אחד חטוף מגלה לי
שאת הפנים אולי אפשר להציל אבל בקשר לגב - אפילו בג'מאייקה היו
מרימים ידיים.
בשעה שתיים עשרה מולי יושב עוץ לי גוץ לי ומימינו יושב בחור
שבפרופיל אולי נראה בסדר אבל כשהוא מסתובב אלי אני נתקפת הרגשה
משונה שאולי אנשים שבורחים מאלקטרז מגיעים בסופו של דבר לפאב
הזה. ולא מאמי, פנס על חצי פרצוף זה לא סקסי זה קצת מזכיר
תולעת שנמחצה על-ידי שופל שבמקרה עבר על הפרצוף שלך ואולי זה
הזמן להתחיל לשווק קונסילר גם לגברים.
משמאל מתקיף רב חובל עם מפרצים שמתיימרים בהצלחה רבה להיות
ג'ילבלטר ועם סיגר נוטף סקסיות להחריד או שמא מפיץ נשק ביולוגי
כימי בעשן שלו ומעורר בי מחשבות שמסכות אב"כ דווקא יכולות
להיות להיט אופנתי חדש אם רק יוסיפו להן תווית של גוצ'י בצד.
לידו יושב זה שאני כמעט בטוחה ששימש לנו בתור המאפרה התורנית
במשך כל כיתה ח'. לפחות הוא תרם משהו לאנושות בזה שלימד ילדים
לכבות סיגריות עד הסוף וכמו כן סביר להניח פועל עד היום להנחלת
רוחו של פישינזון כאבן דרך בתרבות הישראלית.
נעבור לפיקוד מרכז - הדובדבן שבקצפת - הבארמנים. הי! זה לא אחי
הקטן? רגע, אין לי אח קטן, אבל למה להיות קטנוניים, תמיד רציתי
שיהיה לי וכמה כיף שיש כאלה בפאב השכונתי הקרוב לביתך. רגע,
רגע... מי זה לידו... האם זו אשליה או באמת בחור שנראה סביר
פלוס לפי הגדרות מילון אבן-אביטל-שושן?
                                   התייעצות:
הומו / בעל פחד ממחויבות / אימפוטנט / החברה המטר שבעים וחמש
בלונדינית טבעית שלו שעושה חלטורות בדוגמנות בגדי ים כשיש לה
חופש ממשרד עורכי הדין שהיא כרגע מתמודדת בו על שותפות, הולכת
להיכנס לפאב עוד חמש דקות.

                                    סיכום:
הפסדנו במערכה אך לא בקרב. בעצם הפוך. מה זה משנה. לא אביטל,
אני לא רוצה ללכת לפאב אחר.
ולא, את לא מוזמנת לבוא איתי לשחק באמבות שעושות יתושים וול
דאן. כן מותק, יש לנו אישיות מאוד עמוקה וזה מה שחשוב.