לספר לך את זה?
לא לספר לך...?
כל ההתרגשות...
כל הלחץ... כל הרעידות... כל הלחץ!!!



מלחיצה אותי, משגעת אותי, מטריפה אותי, הורסת אותי, שוברת
אותי, אוהבת אותי...



כן,
אני התאהבתי בך,
יותר ממעיין.
שכחתי ממנה
נכנסת לחיים שלי אהובתי
למה יצאת?
למה הרסתי הכל???
אני מצטערת על כל דקה...


אני יודעת שכעסת, שנפגעת.
גם אני נפגעתי
אבל כל הלחץ הזה...
לאהוב אותך שנה, לא לספר לך כלום.




מהרגע הראשון ששלחת לי את המסר
מהרגע הראשון שדיברנו באיי-סי-קיו
מהרגע הראשון ששלחת לי תמונה
מהרגע הראשון שנפגשנו
ידעתי שאת לא תצאי לי מהראש כל כך מהר.
ובאמת ככה היה,
כשנפגשנו אמרת לי בפעם הראשונה: "וואי את לא דומה לעצמך כמו
בתמונה"
ואז הלכנו לטייל...
ורציתי אותך, אבל פחדתי...
עדיין את יודעת, נשיקה ראשונה עם בחורה...
וגם היה לך חבר
אני זוכרת כל פרט... נשמע עצוב, אה?
אחר כך, כשחזרנו כל אחת לבית, שאלת אותי למה לא עשית כלום
ואמרתי לך שלא ידעתי אם את רוצה...

וזה יישמע דפוק
כל פגישה שלנו... אני זוכרת הכל...
כל דבר... כל שטות... הכל...
אפילו את הנשיקה הראשונה
איפה היא הייתה, איך, כמה זמן...

אם רק ידעת
אם רק ידעת כמה שאני אהבתי אותך
כמה שבכיתי בגללך
כמה שרציתי אותך
מעיין לידך הייתה כלום...
כן, לא נשמע כל כך אמין, נכון?
אבל זה כן...
מי בכלל חשב עליה...
כשחשבתי עלייך, חשבת על שירן...
ואני תמיד עלייך...

כמה שאהבתי אותך, כמה שאני אוהבת אותך.
יוצא לי לחשוב עלייך כל כך הרבה...
לחשוב על הלילה שישנת אצלי, על מה שקרה, על הטעות שעשיתי שבוע
אחרי, על הנשיקות שלנו, עלייך...



נו,
את עדיין לא מאמינה לי?
תראי כמה אני אוהבת אותך.

אני אוהבת אותך.