אסף רוז / המקומות אליהם אני נישא |
החיוך שלך מפציע,
שולח קרן שמש נעימה.
בתוך כל הטירוף
לא יודע איך ולמה
ומה בדיוק הולך בנשמה.
יונה קטנה תלך על גג מעל ראשי.
מתחת - הכינרת -
שקטה וצייתנית.
והמרחב - כולו שלי,
כולי שלי עכשיו.
ולי נותר רק להביט
איך שעון החול שהוא לבי
כמו הולך ומתרוקן,
מתעתע ומפחיד.
לא אתן לו לאיים בריקנות,
לא אתן לי להפסיק להשתוקק,
ואתפעם, כל פעם מחדש,
מהמקומות אליהם אני נישא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|