בלילה של כפור, שעת מלחמה
מידע מתקבל על סירות במצוקה
"לשלוח חילוץ מיידי הם מתים"
בתעלה אנשים מתפללים לעזרה

שריקת המוות כמו חץ בנשמה
מקפיאה את דמך בשעת הפצצה
לאן עוד אפנה אין לי בררה
חייבים לחלץ את אנשי הסירה

איש איש העביר לתוך התעלה
"עשרים אנשים נשארו עוד חמשה"
אולי הוא חשב על צל"ש ואות של גבורה
אולי הוא ידע שמותו הוא הבא.

איש אחרון הוצא מהסירה
חיוור כמו המוות בשעת מחלה
בריצה מהירה הובילו לבטחה
כששוב נשמעה השריקה

"פגזים נופלים מסביבכם הישמרו"
ללא מחשבה קפץ המושיע על גבי הנווט
פגזים ממשיכים להתרסק על הקרקע
רסיס פילח את כל הריאה.

שצוות רופאים כבר הגיע לא נותר דבר
אלא לשמוע את מילותיו האחרונות
"אבל אמרו שזה לא כואב"
ולנצח נאטמו עינייו.

מוקדש לזכרו של יעקב דודי...
שכל מה שכתוב בשיר הוא אמת.