ילד הייתי, ילד יהודי
וקראתי לאושר
ובא האושר, הביט בעיני, ליטף את ראשי, ואמר
צר לי עליך, ילד יקר,
אך לא לך הוא האושר.
ילד יהודי אתה, ושמי אירופה קודרים...
פחד, רדיפות והשפלות
יהיו מנת חלקך. כך אמר, והלך לו...

נער הייתי, וקראתי לאושר
ובא האושר, החזיק בידי, ואמר:
נער יהודי אתה, ושמי אירופה שחורים
רעב, שכול ומנוסה,
אלה יהיו מנת חלקך...
בעודי אוחז בידו, נמוג לו האושר,
והלך לדרכו...

והנה גדלתי ובחור הייתי,
וקראתי לאושר
ובא האושר, אחז בכתפי, ואמר
מכל אדם ראוי אתה לאושר
אך לא לך הוא. בודד בעולם הנך,
נע ונד על פני ארצות וימים
למצוא מרגוע לנפשך
ובעמל יומך תמצא אך בקושי את לחמך
     
ואיש הייתי, חרוש קמטי תלאות ומכאובים,
ולא ביקשתי לי דבר...
ובא האושר, ישב לידי, הניח ידו על ברכי, והביט בעיניי
אני יודע, אמרתי לו,
לא לי הוא האושר.
הבט סביבך! אמר לי -
הבט וראה את ילדיך, את נכדיך, ואת האישה האוהבת,
     
האין זה האושר?